וְאַחַר־כָּךְ הָיָה יִצְחָק גַּם־כֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהָיָה מְגַיֵּר גַּם־כֵּן גֵּרִים הַרְבֵּה וְחִבֵּר גַּם־כֵּן סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיַן חִזּוּק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן גַּם כֵּן לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ, כִּי גַּם עֵשָׂו הוּטַב בְּעֵינָיו וְהִטְעָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ, כַּמְבֹאָר בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כ"ה): "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁהָיָה מְרַמֶּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרָיו, וְהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אַבָּא אֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְכוּ'. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הִתְבּוֹנֵן יִצְחָק בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָעִקָּר הוּא יַעֲקֹב וּמָסַר לוֹ הַכֹּל.
