וְאָז סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד גָּדוֹל שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנִּי חַס וְשָׁלוֹם אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יז) עַל נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה עַל־כָּל־פָּנִים אַיִן וָאֶפֶס לֹא יִהְיֶה מִמֶּנִּי וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "נִישְׁט וֶועט שׁוֹין אוֹיס מִיר נִיט זַיין". וְסִפֵּר זֹאת לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד נָפַל בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כָּל־כָּךְ עַד שֶׁנִּדְמָה שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים לֹא יִהְיֶה מִמֶּנּוּ וְלֹא כְּלוּם. אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן כִּי בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין אֵפֶר בְּוַדַּאי יִהְיֶה בְּזֶה הָאֵפֶר אֵיזֶה בְּחִינַת חִיּוּת, וְגַם זֶה טוֹב כִּי אֶפֶס לֹא יִהְיֶה עוֹד מִמֶּנִּי. וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הֶחֱיָה עַצְמוֹ בָּזֶה וְנִתְרַצָּה גַּם לָזֶה שֶׁאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה כָּךְ, הוּא מְרֻצֶּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לַחֲטֹף כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב:
