רצט
(ט) פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כִּי־אִם כְּשֶׁמִּתְקָרְבִין לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר. עָנָה וְאָמַר קֹדֶם שֶׁנִּמְצָא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעַצְמוֹ. אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר נִמְצָא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי־אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "אַיי סֶע אִיז פַאר הַאנֶין עֶפֶּעס אַזַאךְ קֶען מֶען וְכוּ' נִישְׁמֶער אַז סֶע אִיז שׁוֹין פַאר הַאנֶין קֶען מֶען אַנְדֶערְשׁ נִיט זַיין אֵיין יְהוּד סַיידְן מֶען אִיז זִיךְ צוּ אִים מְקָרֵב" וְיֵשׁ לִי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם שִׂיחָה נָאָה בָּזֶה, וְאִם יִהְיֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָתְבָהּ יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
