וּכְשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמִּי מֵאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁלֹּא קִבֵּל דְּבָרָיו הִתְחַלְתִּי לְהַמְלִיץ עֲבוּרוֹ וְאָמַרְתִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב וַהֲלֹא הוּא כְּבָר מְקֹרָב (הַיְנוּ לְאֶחָד מֵהַחוֹלְקִים). הֵשִׁיב הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִם־כֵּן יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל, כְּלוֹמַר וְכִי מַה בְּכָךְ וְכִי מִפְּנֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב, רַק שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ גָּדוֹל. וּבְוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְקָרֵב:
