וְאַחַר־כָּךְ שָׁלַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו שֶׁיַּעֲמֹד עַל הָאֻמָּן לִשְׁמֹר כְּדֵי שֶׁאָנֹכִי אָבוֹא לְפָנָיו לְדַבֵּר עִמּוֹ. וְתֵכֶף בָּאתִי לְפָנָיו וְדִבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה וְהֶחֱיָה אוֹתִי מְאֹד. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי הַתְחָלַת הִתְגַּלּוּת הָעִנְיָן שֶׁל הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁהֵם תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְאָז מֵחֲמַת עֵסֶק זֶה נִמְנַע מִלִּישֹׁן בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב שַׁבָּת, רַק דִּבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה בִּתְחִלָּה כְּשֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וְאַחַר־כָּךְ קָם מִמִּטָּתוֹ וְיָשַׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל וְדִבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה וְעִם כָּל הָעוֹלָם עַד פְּנוֹת הַיּוֹם, מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד לֵילֵךְ לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ אַחַר חֲצוֹת וְעַכְשָׁיו יָשַׁב וְדִבֵּר עִמָּנוּ עַד סָמוּךְ לָעֶרֶב.
