אַחַר־כָּךְ אָמַר אֲבָל לָכֶם אֵין צְרִיכִין לוֹמַר זֹאת, כִּי אַתֶּם צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. כְּלוֹמַר שֶׁאִם נָחוּשׁ בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְוִיחַ לָנוּ קְצָת לַחֲשֹׁב תָּמִיד עַל חֶסְרוֹן הַיְשׁוּעָה הַמֻּכְרַחַת לָנוּ עוֹד, אִם־כֵּן תִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם הַמָּרָה־שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת בְּיוֹתֵר. אֲשֶׁר זֹאת הַמִּדָּה שֶׁל עַצְבוּת מַזֶּקֶת לָנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא.
