וּמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמֹד לְפָנָיו בִּקְבִיעוּת, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מִי שֶׁיָּבִין עִנְיְנֵי הַנְהָגוֹתָיו אֲפִלּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה אֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא עַד הֵיכָן מַגִּיעַ סוֹד שִׂיחָתוֹ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם וּבְמִלֵּי דִשְׁטוּתָא. כִּי כַּמָּה פְּעָמִים זָכִינוּ לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה נִפְלָאָה מֵעֵין הַשִּׂיחָה וְהַסִּפּוּרִים שֶׁסִּפַּרְנוּ עִמּוֹ מִקֹּדֶם. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה בִּכְתָב, בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה וְהַסִּפּוּר עִמּוֹ שִׂיחַת חֻלִּין. וּמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמֹד לְפָנָיו רָאָה בָּזֶה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים, וְכַמָּה וְכַמָּה צֵרוּפִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל־יְדֵי־זֶה. מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת. כִּי לֹא גִּלָּה אֲפִלּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם כִּי הָיָה סָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם. וַעֲדַיִן אוֹרוֹ הַגָּדוֹל סָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָז יֵדְעוּ גְּדֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ.
