וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הַנִּפְטָר הָיָה גַּם־כֵּן עוֹמֵד שָׁם וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַדּוּעַ לֹא הָיִיתָ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, הֵשִׁיב לוֹ הֲלֹא כְּבָר נִפְטַרְתִּי לְעוֹלָמִי. אָמַרְתִּי לוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, וְאִם הָאָדָם נִפְטָר אֵינוֹ רַשַּׁאי לָבוֹא עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, וְשָׁתַק. וּמֵחֲמַת שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם דִּבְּרוּ עִמִּי מֵאֱמוּנָה דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ גַּם־כֵּן מִזֶּה. (וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵבִין שֶׁנָּפַל מִן הָאֱמוּנָה).
