הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִרְחִיק אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ הַבֵּן וּפִיֵּס אֶת אָבִיו וְחָזַר וְקֵרְבוֹ. אַחַר אֵיזֶה זְמַן חָזַר וְחָטָא הַבֵּן לִפְנֵי אָבִיו, וְחָזַר הַמֶּלֶךְ וְגֵרְשׁוֹ מִפָּנָיו, וְחָזַר הַבֵּן וּפִיְּסְוֹ עוֹד הַפַּעַם, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַבֵּן מֶלֶךְ כְּשֶׁחָטָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גֵּרְשׁוֹ מִפָּנָיו, וּכְשֶׁפִּיְּסוֹ חָזַר הַמֶּלֶךְ וְקֵרְבוֹ.
