תצב
(מט) כְּשֶׁנָּתַן הַצֶּעטְלִיךְ הַנַּ"ל פַּעַם אַחַת נָתַן לְאֶחָד הַצֶּעטְל וְאָמַר לוֹ זֶה שֶׁקִּבֵּל הַצֶּעטְל לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָעוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ לֹא הָיָה כָּךְ. כִּי הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁתְּצַוּוּ לָנוּ לְהִתְעַנּוֹת הַרְבֵּה יָמִים בַּשָּׁנָה וְעַכְשָׁו אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֵינָם רַק יָמִים מֻעָטִים מְאֹד בַּשָּׁנָה. הֵשִׁיב, הֲלֹא אֱלִישָׁע אָמַר לְנַעֲמָן (מְלָכִים־ב ה) רְחַץ וּטְהָר וְלֹא רָצָה לְהַאֲמִין שֶׁבַּדָּבָר הַקַּל הַזֶּה יִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה, וְאָמַר הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר וְנַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק הֲלֹא רָחַצְתִּי בָּהֶם וְטָהָרְתִּי, עַד אֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, אָבִי דָּבָר גָּדוֹל דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה אַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר. וְאָז שָׁמַע לַעֲבָדָיו וְרָחַץ בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ וַיִּטְהָר. כֵּן אַתֶּם נִדְמֶה לָכֶם שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לוֹמַר לִרְפוּאַתְכֶם דְּבָרִים כְּבֵדִים, וְאֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁבַּדָּבָר קַל שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה לָכֶם לַעֲשׂוֹת יִהְיֶה לָכֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ בֶּאֱמֶת.