תקפ
(קלז) אָמַר הַמַּעְתִּיק עוֹד שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד שֶׁסִּפֵּר לוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אָז אֶת הָרַב רַבִּי צְבִי אַרְיֵה הַנַּ"ל, שֶׁכְּשֶׁחָזַר רַבִּי צְבִי אַרְיֵה לְבֵיתוֹ מֵהַנְּסִיעָה לְהַיַּעַר הַנַּ"ל אָמַר אָז אֲנִי רְאִיתִיו (הַיְנוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה) לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתִי, וְגַם אָז לֹא הָיָה לִי בּוֹ שׁוּם הַשָּׂגָה כְּלָל, רַק עַכְשָׁו אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל. "נָאר הַיינְט וֵוייס אִיךְ שׁוֹין גָאר נִישְׁט". וּכְפִי הַנִּרְאֶה צְרִיכִין כֻּלָּנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו:
