רסט
(כט) יוֹם ד' דֶּאֱלוּל תקס"ט בְּרֶסְלֶב. אָמַר אֲנִי עָנָו מִכָּל הַמְפֻרְסָמִים, כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וַאֲנִי עָנָו הַיְנוּ כִּי אֵינָם נֶחְשָׁבִים אֶצְלִי כְּלָל, כִּי מִדַּת עֲנָוָה הִיא לִבְלִי לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְשׁוּם דָּבָר וְלִהְיוֹת בְּעֵינָיו אַיִן וָאֶפֶס, וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם נֶחְשָׁבִים אֶצְלִי כְּלָל נִמְצָא שֶׁאֲנִי עָנָו שֶׁלָּהֶם. פֵּרוּשׁ שֶׁמִּכָּל הַמְפֻרְסָמִים אֲנִי הֶעָנָו שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה זֹאת וְזֶה זֹאת, וַאֲנִי אֵינִי מַחֲזִיק מֵהֶם כְּלָל נִמְצָא שֶׁבְּצֵרוּף כֻּלָּם יֵשׁ לִי מִדַּת הָעֲנָוָה בֵּינֵיהֶם. אַךְ אֶת מִי אֲנִי מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן אֶת עַצְמִי אוֹ אוֹתָם וְכוּ' וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַנִּרְאֶה שֶׁאֶת עַצְמוֹ הוּא מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן וָאָפֶס. וְכֵן בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ מְיֻשָּׁב אֶצְלִי מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהָיָה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֵיךְ שַׁיָּךְ זֹאת מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם הָיוּ תַּלְמִידָיו אֵיךְ הָיָה עָנָו כְּנֶגְדָּם, אַךְ צָרִיךְ לוֹמַר גַּם־כֵּן כַּנַּ"ל שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, שֶׁהָיָה לוֹ מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁל כָּל הָאָדָם הַיְנוּ שֶׁאֶצְלוֹ הָיְתָה הָעֲנָוָה שֶׁל כֻּלָּם כִּי כֻּלָּם הָיוּ אֶצְלוֹ בְּחִינַת עֲנָוָה בִּבְחִינַת אַיִן וָאֶפֶס כַּנַּ"ל אַךְ אֶת עַצְמוֹ הָיָה מַחֲזִיק יוֹתֵר לְאַיִן וָאֶפֶס יוֹתֵר מִבְּחִינַת אַיִן וָאֶפֶס שֶׁהָיָה מַחֲזִיק אוֹתָם וְהָבֵן הֵיטֵב.