תסט
(כו) בְּעִנְיַן מַה שֶּׁהָיוּ מְשִׂיחִים לְפָנָיו מֵאַלְמָן אֶחָד קֹדֶם פֶּסַח אָמַר שֶׁגַּם פַּרְעֹה הָיָה אַלְמָן כִּי נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בְּלֹא הַחַיִל, כִּי אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר (תְּהִלִּים קו), וְהֵבַנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁגִּלָּה לָנוּ רֶמֶז כִּי אֶ'חָד מֵ'הֶם ל'ֹא נ'וֹתָר רָאשֵׁי־תֵבוֹת אַלְמָ"ן. וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים:
