תקמז
(קד) בָּעֵת שֶׁהָיְתָה הַשְּׂרֵפָה פֹּה פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁנָּקֵל מְאֹד בְּעִנְיַן הַצָּלַת מָמוֹנוֹ וְלִבְלִי לְהַחְמִיר בָּזֶה כְּלָל (פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בָּאֹפֶן הַמֻּתָּר עַל־פִּי דִּין בְּלִי חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת). וְאַחַר יוֹם־כִּפּוּר דִּבֵּר מִזֶּה וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה שׁוּ"ת [סִפְרֵי שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת] שֶׁמְּקִלִּין וּמַתִּירִין הַרְבֵּה בָּזֶה. וְאָמַר שֶׁאֵין רָאוּי לְהַחְמִיר בְּעִנְיָן כָּזֶה. וְאָמַר זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ מִכְּבָר שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת מְבַטְּלִין הַרְבֵּה מְאֹד מֵעֲבוֹדַת ה' כִּמְעַט הַכֹּל. כִּי הֲלֹא כַּמָּה הָאָדָם מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו וּמָמוֹנוֹ, וְנוֹסֵעַ לַדְּרָכִים וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה' יָמִים הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְאַחַר־כָּךְ בִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת יֹאבַד הַכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, וְיִצְטָרֵךְ שֵׁנִית לְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה.