תקיא
(סח) אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד שֶׁהוּא צַדִּיק גָּנוּז, וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִלִּין מִמֶּנּוּ וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִלִּין, כִּי צְרִיכִין לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּחָכְמָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִלְכָּד חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה צַד גֵּאוּת, עַל־כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִלִּין וּלְחַלֵּק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין קְדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ. וְגַם קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר זֹאת דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִלִּין טוֹבִים מִסּוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עַל אֵלּוּ הַסּוֹפְרִים הַמְפֻרְסָמִים עַכְשָׁו רַק שֶׁיִּהְיֶה סוֹפֵר הָגוּן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְדִבֵּר מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן תְּפִלִּין טוֹבִים כַּנַּ"ל, אַחַר־כָּךְ סִפֵּר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁיּוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל. אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לֹא זָכִינוּ לְהוֹצִיא הַדָּבָר לָאוֹר וְלֹא גִּלָּה לָנוּ מִי הוּא הַסּוֹפֵר וְאֵיפֹה הוּא. וּבְתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הֶהָגוּן בֶּאֱמֶת:
