קנז
(ז) קֹדֶם שֶׁנָּסַע הַנְּסִיעָה הַנַּ"ל הִכָּה כַּף אֶל כַּף בְּשִׂמְחָה וְאָמַר הַיּוֹם מַתְחִיל דָּבָר חָדָשׁ, וַאֲזַי אָמַר אֲנַחְנוּ דּוֹמִין כְּמוֹ מִי שֶׁמְּנַגֵּן, וְהָעוֹלָם מְרַקְּדִין וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַנִּגּוּן הִיא פְּלִיאָה בְּעֵינָיו מַה הֵם רָצִים אַחֲרָיו וּמַה הֵם מְרַקְּדִין, כָּךְ הִיא פְּלִיאָה אֵצֶל הָעוֹלָם עַל מָה אַתֶּם רָצִים אַחֲרַי. כְּשֶׁאָשׁוּב מִדַּרְכִּי אֲנִי אוּכַל לְנַגֵּן וְאַתֶּם תּוּכְלוּ לְרַקֵּד.
