שעו
(לח) סִפֵּר עִמִּי וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְנֶעְלָמִים מְאֹד בְּעִנְיַן שִׂיחָתוֹ שֶׁמֵּשִׂיחַ עִם בְּנֵי אָדָם, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִי לְגַלּוֹת זֹאת. כִּי הֲלֹא אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר גַּם עִמְּךָ, וְאִם יְגַלֶּה דַּרְכֵי שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שׁוּב לֹא יוּכַל לְדַבֵּר וְלִפְעֹל מַה שֶּׁרוֹצֶה. גַּם אָמַר לְהָרַב דְּפֹה בְּרֶסְלֶב מוֹרֵנוּ הָרַב אַהֲרֹן, הֲלֹא אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ מְאֹד מְאֹד וַאֲנִי מְבָרֶכְךָ הַלְּוַאי שֶׁתִּזְכֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא לְהָבִין שִׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלִּי. וְזֶה הָיָה קֹדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל:
