תקעא
(קכח) שָׁמַעְתִּי מֵאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ שֶׁיֵּשׁ טִיקְלָא [מָקוֹם סָגוּר] שֶׁנִּלְכְּדוּ בָּהּ כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְעַל־כֵּן לִפְעָמִים מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי כְּדֶרֶךְ הַגְּדוֹלִים, וְגַם עוֹשִׂים טוֹב הַרְבֵּה וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן לִפְעָמִים לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה עַל־יְדֵי אֻמָּה יְדוּעָה שֶׁלָּכְדָה וְכָבְשָׁה אֶת הַמְּדִינָה וְכוּ', אַךְ עַכְשָׁו מֵחֲמַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַרְבֵּה יוֹשְׁבִין אֶצְלָם עַל־יְדֵי־זֶה אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ כְּמִקֹּדֶם ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְכוּ'. (הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן הֲלָכָה א):
