תקנ
(קז) שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁכְּשֶׁחוֹזְרִין הַשֶּׁקֶר שְׁנֵי פְּעָמִים נַעֲשֶׂה אֱמֶת, כְּלוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ כֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי שֶׁחָזַר הַדְּבָרִים שֶׁל שֶׁקֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים. גַּם אָמַר שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וּבוֹדֶה מִלִּבּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ דִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה לוֹ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן לְהַכְעִיסוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּמַתְחִיל לְהִתְרַגֵּז עַל־זֶה וּבוֹעֵר כַּעֲסוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְנִתְמַלֵּא רֹגֶז עָלָיו חִנָּם עַל לֹא דָבָר, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ חָשַׁב וּבָדָה זֹאת עַל חֲבֵרוֹ וּבֶאֱמֶת חֲבֵרוֹ נָקִי מִזֶּה לְגַמְרֵי:
