וְיֵשׁ בָּזֶה סִפּוּר שָׁלֵם. כִּי עִכּוּב שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה דָּבָר רֵיק בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁנָּסַע עַל שַׁבָּת שִׁירָה, וּכְבָר הָיוּ אֲנָשָׁיו מְקֻבָּצִים שָׁם מִכַּמָּה עֲיָרוֹת וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹרָתוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָאָה מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת וּלְתַקֵּן מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה וּמְתַקֵּן בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְעִסְקוֹ עִם אֲנָשָׁיו. וְאָמַר שֶׁבְּכָל עֵת הַקִּבּוּץ שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹרָה לִפְנֵי אֲנָשָׁיו, אֲזַי מַמָּשׁ הָרַעַשׁ וְהַפַּחַד שֶׁיֵּשׁ עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּעֶרֶב יוֹם־כִּפּוּר לְעֵת עֶרֶב בְּעֵת שֶׁהוֹלְכִין לְבֵית־הַכְּנֶסֶת, מַמָּשׁ פַּחַד וְרַעַשׁ זֶה נוֹפֵל עָלָיו בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אוֹ יוֹם־טוֹב שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹמַר תּוֹרָה בָּרַבִּים.
