וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וְאֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס, וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה. כִּי עִקַּר הֲסָתוֹת וּמְנִיעוֹת הַבַּעַל דָּבָר הוּא רַק מְנִיעוֹת הַמֹּחַ שֶׁלִּפְעָמִים מַכְנִיס בְּמֹחַ הָאָדָם שֶׁכָּבֵד עָלָיו מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְמָנְעוֹ. וְלִפְעָמִים לְהֶפֶךְ שֶׁמֵּקֵל עָלָיו וּמַקְטִין בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הַדָּבָר מְאֹד, עַד שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל לֵב הָאָדָם שֶׁחַיֵּי נַפְשׁוֹ תְּלוּיִים בָּזֶה, וְהַכֹּל כְּדֵי לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְלִפְעָמִים זֹאת הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִמְּנִיעָה מַמָּשׁ. אֲבָל הוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח, וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מְנִיעָה וּבִלְבּוּל שֶׁבָּעוֹלָם כְּלָל. וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה:
