שסה
(כז) אָמַר, הַמְעַיְּנִים בִּסְפָרָיו שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל קְצָת סְבוּרִים שֶׁדַּרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא, מְרֻמָּז גַּם־כֵּן בִּסְפָרָיו. וְחוֹשְׁבִין זֹאת לְמַעְלָה לִסְפָרָיו שֶׁנּוֹגֵעַ עַד לְשָׁם, וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהוּא לְהֶפֶךְ. אַדְּרַבָּא גַּם דַּרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִכְלָל גַּם־כֵּן בִּדְבָרָיו. וְלֹא סִיֵּם בְּפֵרוּשׁ רַק הָיָה מְבֹאָר כַּוָּנָתוֹ מִמֵּילָא. כְּלוֹמַר אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בְּעֶצֶם תּוֹרָתוֹ גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, רַק שֶׁגַּם דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים כָּלוּל גַּם־כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁבְּוַדַּאי הַסּוֹמֵךְ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַנִּסְמָךְ:
