עוֹד פַּעַם אֶחָד הִלְעִיג עַל עִנְיָן זֶה מַה שֶּׁהָעוֹלָם טוֹעִין עַצְמָם בּוֹ וְאוֹמְרִים פֵּרוּשִׁים שֶׁל שֶׁקֶר עַל הַנְהָגוֹתָיו וּדְרָכָיו וְכָל אֶחָד אוֹמֵר כְּפִי הַנִּרְאֶה לְדַעְתּוֹ, עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה הַנִּרְאֶה שֶׁעַל שִׂכְלִי קַל מְאֹד לָבוֹא [כְּלוֹמַר שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם אִם־כֵּן כָּל אֶחָד יָכוֹל בְּקַל לֵידַע מִיָּד מַה כַּוָּנָתִי בָּזֶה? אֶתְמְהָה]:
