אַחַר־כָּךְ שָׁלַח לִקְרֹא אוֹתִי וּבָאתִי אֵלָיו, וּכְבָר הָיוּ נֵרוֹת דּוֹלְקִים בְּחַדְרוֹ וּקְצַת אֲנָשִׁים עוֹמְדִים לְפָנָיו הַיְנוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָחִיו רַבִּי יְחִיאֵל זַ"ל וְעוֹד מְעַט אֲנָשִׁים. וְשָׁאַל אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לוֹמַר תּוֹרָה. וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמּוֹ הֲלֹא גַּם כְּשֶׁבָּאתֶם מִלֶּמְבֶּרְגְּ הָיָה גַּם־כֵּן בִּלְתִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁתֹּאמְרוּ אָז תּוֹרָה, כִּי גַּם אָז הָיָה חַלָּשׁ מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲמַרְתֶּם תּוֹרָה אָז הַרְבֵּה בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה. וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בָּזֶה דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ.
