קנח
(ח) בְּאוֹתוֹ חַג הַשָּׁבוּעוֹת לָמַד הַרְבֵּה בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה שֶׁל שַׁחֲרִית וּבֵין מַאֲכָל לְמַאֲכָל קֹדֶם שֶׁהוֹשִׁיטוּ הַמַּאֲכָל אֶל הַשֻּׁלְחָן הָיָה לוֹמֵד בְּתוֹךְ כָּךְ [וְלָמַד אָז הָאִדְּרָא (זֹהַר נָשֹׂא קכז:)], וְאַחַר־כָּךְ הוֹשִׁיטוּ הַמַּאֲכָל וּפָסַק וְאָכַל מְעַט וְחָזַר וְעָסַק בְּלִמּוּדוֹ וְכֵן הָיָה בְּכָל פַּעַם בֵּין כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל וְהוּא הָיָה סוֹבֵר בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוּב לֹא יִתְּנוּ מַאֲכָל אַחֵר אֲבָל הֵם נָתְנוּ עוֹד כַּמָּה מַאֲכָלִים וְהוּא הָיָה לוֹמֵד בֵּין כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל כַּנַּ"ל.