~ תּוֹרָה עח - וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ
א.הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם הוּא גָּבֹהַּ וְיָקָר מְאֹד, כִּי הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים וּבְחִינַת יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ:
ב.גַּם הַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת אֵם הַבָּנִים, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁהָאֵם הוֹלֶכֶת תָּמִיד עִם בָּנֶיהָ אֲפִלּוּ לַמְּקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים, וְאֵינָהּ שׁוֹכַחַת אוֹתָם, כְּמוֹ כֵן הַדִּבּוּר הוֹלֵךְ עִם הָאָדָם תָּמִיד אֲפִלּוּ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים, וּמַזְכִּיר אוֹתוֹ תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם מֻנָּח חַס וְשָׁלוֹם בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה מְאֹד בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר יָכוֹל לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁהוּא, אִם יִתְחַזֵּק גַּם שָׁם לְדַבֵּר עַל כָּל פָּנִים דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, אוֹ לָשׂוּחַ עִם רַבּוֹ אוֹ חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, יָכוֹל לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ שָׁם בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי הַדִּבּוּר אֵינוֹ מֵנִיחַ אוֹתוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב מִגֹּדֶל כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְהוּא עֵצָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה לְמִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְבַל יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם:
ג.בְּלֹא עֵסֶק הַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, כִּי לִפְעָמִים בּוֹעֵר הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא יוֹתֵר מִדַּי, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת נִשְׂרָף לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם מִגֹּדֶל הַתַּבְעֵרָה חוּץ מֵהַמִּדָּה, וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מְקָרֵר אֵשׁ הַתַּבְעֵרָה שֶׁיִּהְיֶה בְּמִדָּה כָּרָאוּי וְיוּכַל לְהִתְקַיֵּם, וְכֵן לְהִפּוּךְ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלִּפְעָמִים בּוֹעֵר הָאָדָם אֶל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִשְׂרֹף כָּל הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם מֵעֹצֶם תַּבְעֵרַת אֵשׁ הַתַּאֲווֹת, אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, מַגֶּנֶת עָלָיו וּמַצֶּלֶת אוֹתוֹ וּמְכַבָּה הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר בּוֹ וְיָכוֹל לִחְיוֹת, נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה:
