~ תּוֹרָה סח - חֹמֶר אִסּוּר כַּעַס
א.הַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וְנִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִתְהַוֶּה מִשָּׁם, כִּי הַתְחָלַת הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם הַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת קְדֻשָּׁה וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ, רַק אַחַר־כָּךְ נִתְגַּשֵּׁם לְמַטָּה וְנִתְהַוֶּה מָמוֹן, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמָּמוֹן שֶׁל שְׂכִיר יוֹם: "וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ" (דְּבָרִים כ"ד טו). וְעַל־כֵּן הַנֶּפֶשׁ תְּאֵבָה לְמָמוֹן מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא מִשָּׁם, אַךְ צָרִיךְ לִבְלִי לְהִתְאַוּוֹת לְהַמָּמוֹן בְּעַצְמוֹ, כַּמְבֹאָר כְּבָר גֹּדֶל גְּנוּת תַּאֲוַת מָמוֹן, רַק לְהִתְאַוּוֹת וְלֶאֱהֹב הַמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם כַּנַּ"ל:
ב.דַּע שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה לָהֶם מָמוֹן, אַךְ יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן, וְהַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת הִיא מִדַּת הַכַּעַס, שֶׁעַל יָדָהּ מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, וְתֵדַע שֶׁכְּשֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית אוֹתְךָ לִכְעֹס, תֵּדַע שֶׁבְּזֹאת הַשָּׁעָה מַשְׁפִּיעִין לְךָ מִלְּמַעְלָה אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן, וְהַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְקַלְקֵל הַהַשְׁפָּעָה הַזֹּאת עַל־יְדֵי הַכַּעַס שֶׁהִזְמִין לְךָ, שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הַשֶּׁפַע וְהָעֲשִׁירוּת (עַיֵּן פְּנִים):
ג.וְדַע שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעָה לוֹ הַשֶּׁפַע וְנִתְהַוָּה מִמֶּנּוּ מָמוֹן וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, עַל כָּל זֶה לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מֵאִתּוֹ אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר. ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
