~ תּוֹרָה לט - וְנָתַתִּי עֵשֶׂב
א.כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ אֵיזֶה רְעָבוֹן, שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו תַּאֲוַת אֲכִילָה, יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֶׂה אָדָם רָשׁ מִלְּמַטָּה נַעֲשֶׂה רָשׁ מִלְּמַעְלָה' (סַנְהֶדְרִין ק"ג). בְּכֵן צָרִיךְ לְשַׂדֵּד וּלְשַׁבֵּר הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַוֶּה לֶאֱכֹל, כִּי עִקַּר הָרְעָבוֹן הוּא לְהַבַּהֲמִיּוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִנָּצֵל מֵהַשּׂוֹנְאִים: [וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עַל־פָּסוּק הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם (בָּבָא מְצִיעָא נ"ט) וְכֵיוָן כוּ'.]
ב.גַּם רָעָב הוּא מַחֲלֹקֶת בְּחִינַת: "חֶרְפַּת רָעָב" (יְחֶזְקֵאל לו, ל), הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה בָּא מַחֲלֹקֶת, שֶׁמְּחָרְפִין וּמְבַזִּין אוֹתוֹ, וְכֵן לְהֵפֶךְ. וְהָרָעָב הַזֶּה הוּא בְּחִינַת עָרְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "חֶרְפָּה הִיא לָנוּ" (בְּרֵאשִׁית לד, יד). וְהַיְנוּ שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַמְסַבְּבִין הַבְּרִית שָׁלוֹם. וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרִין אֶת הָעָרְלָה בְּחִינַת חֶרְפָּה בְּחִינַת תַּאֲוַת אֲכִילָה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה הַבְּרִית שָׁלוֹם, שֶׁזּוֹכִין לְשָׁלוֹם לְמַטָּה, וְאָז יֵשׁ גַּם כֵּן לְמַעְלָה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה וְנִתְרַבֶּה שֹׂבַע גָּדוֹל בָּעוֹלָם (כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קמז, יד): "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ" (תְּהִלִּים קמז, יד)):
ג.כְּשֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגְךָ בִּקְדֻשָּׁה, וּתְשַׁבֵּר נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה שֶׁלְּךָ, הַיְנוּ נֶפֶשׁ הַבְּהֵמִיּוּת, וְיִדְמֶה לְךָ כְּאִלּוּ כְּפָאֲךָ שֵׁד, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה לְךָ בְּנֵי קַיָּמָא, כִּי מִיתַת הַבָּנִים חַס וְשָׁלוֹם, הִיא מֵחֲמַת נֶפֶשׁ הַבְּהֵמִיּוּת:
ד.גַּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עִקַּר זִוּוּגְךָ בְּלֵיל שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים:
