~ קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ

דַּע שֶׁצָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ כִּי קדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם מְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיך לַעֲשׂוֹת וְלַעֲבד וּלְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם מִיָּד נִשְׁכַּח מֵאִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נִדָּה ל:) וְ הַשִּׁכְחָה הִיא בְּחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֶת הַשּׁוֹכֵחַ אוֹבֵד כְּמַאֲמָרָם, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת פֶּרֶק ה) : מָהִיר לִשְׁמעַ וּמָהִיר לְאַבֵּד וְכוּ וְצָרִיך לַחֲזר וּלְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ וְ הָאֲבֵדָה שֶׁלּוֹ הִיא אֵצֶל הַצַּדִּיק כִּי הַצַּדִּיק חוֹזֵר עַל אֲבֵדָתוֹ עַד שֶׁמּוֹצְאָהּ וְאַחַר שֶׁמּוֹצְאָהּ חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדוֹת אֲחֵרִים עַד שֶׁמּוֹצֵא גַּם אֲבֵדָתָם עַד שֶׁמּוֹצֵא הָאֲבֵדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם עַל כֵּן צָרִיך לָבוֹא לְהֶחָכָם לְבַקֵּשׁ וּלְהַכִּיר אֲבֵדָתוֹ, וְלָשׁוּב לְקַבְּלָהּ אֶצְלוֹ אַך הַצַּדִּיק אֵינוֹ מֵשִׁיב לוֹ הָאֲבֵדָה עַד שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ אִם אֵינוֹ רַמַּאי וְשַׁקְרָן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ''עַד דְּרשׁ אָחִיך וַהֲשֵׁבתוֹ לוֹ'' עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיך אִם אֵינוֹ רַמַּאי (בָּבָא מְצִיעָא כז:).