~ קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ

שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ (פְּסָחִים קיט) כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת רוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כִּבְיָכוֹל וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יֵשׁ לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה עַל כֵּן שׁוֹלֵחַ לוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל כְּדֵי לְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג כִּי בְּלא זֶה בְּוַדַּאי לא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אַך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ וּמַזְמִין לוֹ דִּבּוּרִים וּטְעָנוֹת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ כַּנַּ''ל