ד. רַבִּי שִׂמְחָה חֲתַן הָרַב ר' שְׁמוּאֵל יִצְחָק זַ"ל שָׁאַל מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת עַל אוֹדוֹת מַה שֶּׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים בַּעֲלֵי הַשָּׂגוֹת לְהַלְבִּישׁ הַשָּׂגוֹתֵיהֶם בְּמִקְרָאוֹת וּמַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְלִפְעָמִים מְפָרְשִׁים מַאֲמָר אֶחָד שֶׁל חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְכַמָּה וְכַמָּה פָּנִים וּבְכָל פַּעַם מְרַמְּזִים בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֲחֵרוֹת וְשָׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל אִם הַתַּנָּא אוֹ הָאֲמוֹרָא בַּעַל הַמַּאֲמָר בְּעַצְמוֹ גַּם הוּא כִּוֵּן לְכָל זֶה אִם לָאו,
וְהֵשִׁיב לוֹ לָאו רַק מֵחֲמַת שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב מְאֹד הַנִּמְשָׁךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֲשֶׁר אֵין סוֹף לְדַעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּזֶה מְלֻבָּשִׁים בּוֹ הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ מַה שֶּׁגַם הֵם בְּעַצְמָם לא יָדְעוּ מִזֶּה (וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן רפ"א מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם שֶׁאֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַצְמוֹ עַל הַסֵּפֶר וְיַחֲשֹׁב הַרְבֵּה יוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם נִפְלָאוֹת מַה שֶּׁהַמְחַבֵּר בְּעַצְמוֹ א יָדַע מִזֶּה):
