יד
אֲנִי מְקַנֵּא מְאֹד אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁקּוֹרִין "עֶרְלִיכֶר יְהוּדִי", כִּי נִדְמֶה שֶׁהוֹלֵךְ בֶּן אָדָם עִם דַּקִּין וְכַרְכָּשׁוֹת
וְאֵבָרִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹלָם וְאַף-עַל-פִּי-כֵן בֶּאֱמֶת הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, כִּי אִישׁ כָּשֵׁר יָקָר מְאֹד אַשְׁרֵי לוֹ. וְהָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָצֵאת בָּזֶה (כמבואר במאמר: "ויהיו נא פי שנים") כִּי צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דַּוְקָא, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁ"אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְּרֵהּ" עִם כָּל זֶה זֶהוּ לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת הַחוֹב, אֲבָל צָרִיךְ שלא לקרר דעתו בזה במה שהוא פטור מחמת האונס, רק לעשות עבודת השם בפועל (כמבואר כל זה במאמר הנזכר לעיל, עיין שם) אף-על-פי-כן גם זה טוב כשאוחזין בזה שאין רוצים לצאת עם האונס רק שכיסופו חזק ורצונו תקיף מאד לזכות לעשות עבודת השם בפועל. וזה הרצון בעצמו טוב מאוד. וְאִם אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא אָנוּס וְאֵינוֹ זוֹכֶה אֶל הָעֲבוֹדָה, הָרָצוֹן הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּעַצְמוֹ הוּא טוֹב מְאֹד:
