קכז
פַּעַם אֶחָד הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן אֱלוּל. וְאָמַר: שֶׁמַּה שֶּׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר תִּקּוּנִים בֶּאֱלוּל, שֶׁהַנִּגּוּן שֶׁל הַתִּקּוּנִים, וְגַם מֵהַחֲלִישׁוּת הַלֵּב שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד אָז מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד מִתְאַחֵר אָז בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ יוֹתֵר מֵרְגִילוּתוֹ, מִכָּל זֶה נַעֲשֶׂה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְתִקּוּנִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה .
