נִבּוּל-פֶּה
א. מִי שֶׁמְּדַבֵּר נִבּוּל-פֶּה, בְּיָדוּעַ שֶׁלִּבּוֹ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת אָוֶן.
ב. עַל-יְדֵי נִבּוּל-פֶּה בָּא חֲנֻפָּה.
ג. בַּעֲווֹן נִבּוּל-פֶּה צָרוֹת וּגְזֵרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים, חַס וְשָׁלוֹם, וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִים וְאֵינָם נַעֲנִין.
ד. הַמְנַבֵּל פִּיו, אֲפִלּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר-דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה, גַּם מַעֲמִיקִין לוֹ גֵיהִנֹּם, גַּם לַשּׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק.
ה. חָמוּר הַאוֹמֵר בְּפִיו מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה.
