ראשי > אומן – מאמרים, מדריכים וסיפורים > היסטוריה > היסטוריה: תיעוד קיבוץ תש"ן

היסטוריה: תיעוד קיבוץ תש"ן

י״ט באב תש״פ

הכתבה שלפניכם פורסמה בירחון "המאור", ירחון תורני שהתפרסם בברוקלין שבניו יורק, הכתבה פורסמה בירחון תשרי-חשון תש"ן, מיד לאחר התחדשות הקיבוץ באומן באופן רשמי, ובשל ערכה ההיסטורי, אנו מביאים אותה כאן.

הכתבה שלפניכם פורסמה בירחון "המאור", ירחון תורני שהתפרסם בברוקלין שבניו יורק, ועורכו עד לפטירתו היה הרב מאיר אמסל, וכתבו בו גדולי תורה כדוגמת הגאון רבי משה פיינשטיין, הגאון ר' שריא דבליצקי, אדמו"ר מליובאוויטש, אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג ואחרים.

הכתבה הזו, פורסמה בירחון תשרי-חשון תש"ן, מיד לאחר התחדשות הקיבוץ באומן באופן רשמי, ובשל ערכה ההיסטורי, אנו מביאים אותה כאן.

הכתבה כתובה בלשון הקודש רבנית, והשתדלנו שלא לשנות ניסוחים, אולם במקומות מסוימים הוספנו הערות שוליים.

 

בית תפילה לאלפי ישראל באומאן על הציון של הרה"ק מברסלאב

בהנהלת הרב ארי' ליב בערגער וחבריו

למעלה מאלף חסידי ברעסלאב עשו כל המאמצים במסירת נפש עד להפליא, בהקרבת זמן וכוחות וממון, למען להיות בראש השנה באומאן ברוסיא, בעיר קברות רבם ומאורם הגה"ק מוהר"ן מברעסלאב זצוק"ל, כי זה הפעם חדשות נעשה באומאן, ובפעם הראשונה אחרי כל שנות קיום השלטון הקומוניסטי, נתנו רשות לאורחים הבאים לאומאן, גם ללון שם.

והנה לנסוע על קברות צדיקים ברוסיא ומה גם להתעכב שם כמה ימים, ובפרט ללון שם לינה אחת, הי' ענין אסור בתכלית, והשלטון הקומוניסטי השגיח על זה בכל עינו הרעה שאיש נכרי לא ילין באיזה מקום מן המקומות, אף אם הי' לו רשות כניסה לרוסיא, אבל ללון באיזה מקום הי' צריך רשיון מיוחד שקשה הי' לקבל, מלבד במלונות המיוחדים לכך, העומדים תחת פיקוח מיוחד.

והנה בשנים קדמוניות לפני החורבן הכפול, הקומוניסטי והנאצי, ואומאן עיר של מאה אלף תושבים ובתוכם כשני אלפים יהודים גם היום[1], היו רגילים לבוא לציון רבם הה"ק זצ"ל, רבבות חסידים מכל קצות הארץ, והתאכסנו בכל הרחבות אצל היהודים דמתא ובבתים ששכרו מן הערלים[2] עד שבאו הרוסים והכבידו את אכפם על כל דבר שיש לו שייכות עם יהדות ודת, אבל בכל זאת נשאר מעט מן המעט מדת יהדות, עד שבאו הנאצים ימ"ש, והחריבו את כל מוסדות היהודים, ואת היהודים הרגו וגם את בית הקברות והציוּנים והאוהל החריבו[3] ועשו שמות בכל מקום. אחרי מפלתם ותשובת הרוסים לממשלתם, חלקו בתים ונחלאות לכל אלו שנתערטלו מנכסיהם ע"י הנאצים, והי' שם גר שהשתדל שיפול בחלקו הבית והחצר ששם משכן הקבר הקדוש[4]. הוא הבין את ערך המקום שנפל בגורלו, וטיהר ותיקן הכל מסביב והודיע ליהודים מי שוכן בחצרו, ונעשה מיד למקום שבוקעין בו להתפלל על הקבר הקדוש. לבעל החצר היתה הכנסה גדולה ונתעשר, אבל שכניו הערלים הלשינו עליו לשלטונות על דבר הכינוסים הבלתי חוקיים, והוציאו את הגר משם ומסרו את המקום לערל. אולם הגוי ג"כ נזהר בקדושת הקבר והשגיח עליו ומה גם שמזמן לזמן באו יהודים להתפלל שם ולשפוך את תחנתם[5].

כהודעת הרב בערגער יש לו לר' בערל רייכמאן מטאראנטא זכות גדולה שיסד ועד לשמירת קברות הצדיקים ברוסיא ובשתדלנותו נתנה השלטונות כעת רשיון יותר מורחב, להישאר באומאן ולגור שם כמה ימים. וזה כמה שנים שבאים חסידים בערב ר"ה להתפלל על קברו אבל הוכרחו לפני התקדש היום טוב לנסוע לקיוב, ללון שם בהוטל [-מלון] ושם להתפלל ולהישאר עד אחרי ר"ה[6].

השתא נשתנה המצב לגמרי, קיבלו רשיון להיות באומאן חמשה ימים ולילות. הבשורה הזו עוררה שמחה רבה בכל תפוצות חסידי ברסלאב, כי מקובל אצלם אשר להתפלל באומאן הוא ענין נעלה ונשגב.

ר' ארי' ליב בערגער שי', ת"ח מובהק ומותיקי חסידי ברסלאב, בא בדברים עם חבריו לדעה וגמרו אומר לכנס כינוס גדול לנסוע לעיר רבם. עד מהרה הי' להם קבוצה של יותר מאלף איש, מאה מאמריקא, מאה מאירופה, ויותר משמונה מאות מא"י. כל אחד הבטיח לשלם בעד הוצאותיו בתשו"ח. מלבד מה שכל אחד הביא לעצמו בצקלונו כל דברי תצרכתו, נמנו וחשבו שצריכים להביא עמם מטען גדול של מזון לחמשת אלפים סעודות, ואמנם יצאו מלוד שבעה אוירונים טעונים עם אנשים ועם כל מיני מחי' וכלכלה, ממיטב מזונות ארץ ישראל ובכל דקדוקי הכשרות, לסעודות יום טוב באומאן. האוירונים יצאו מלוד וטסו לבוקארעשט, מבוקארעשט לקיוב, ובקיוב טענו את כל המטען של אנשים ואלפי חבילות על אוטובוסים שהובילום לאומאן בשעה טובה.

העירי' מסרה להם בית חרושת מרוקן גדול ורחב המשתרע על שטח של שני בלוקים, ושלחו שליחים כשלשים יום לפני ר"ה לסדר ולהכין את הפאבריק הענקי ההוא, שישמש להם מקום תפילה, אכילה ולינה ולכל צרכיהם, מן ר"ה ועד צ"ג [- צום גדליה]. העירי' הבטיחה שתתן רשיון בעתיד, גם לתקן שם בית אולפנא לתורה.

אין לתאר במלים את שפעת ההתפעלות והדבקות בתפלות ובכל עבודות הקדושה, וכפי שהיו רגילין לשמוע כזאת בשנים קדמוניות. שמע הכינוס של חסידי ברסלב עשה רושם כביר, ומאות יהודים מקרוב ומרחוק, שמעולם לא ידעו או שכבר שכחו, מה זאת תפלה ויהדות, התעוררו לחיים חדשים ובאו לשמוע אל הרנה ואל התפלה, ובקשו לתת להם טליתות של מצוה וסידורים ולהראות להם איך להתפלל.

חרדת הקודש עוררו גם הסעודות של יום טוב, בקיבוץ גדול ורב של יותר מאלף חסידים ואנשי מעשה, עבודת הקודש בכל פרטי', בקידוש ובזמירות ובשמחה רבה, ובשמירת הכשרות בארץ רחוקה ונכרי' שאין שם לא יהדות ולא כשרות, ולא שום דבר של קדושה, הגם שישנם שם מאות רבבות יהודים.

כמאה יהודי אומאן רובם קשישים, שהראו התפעלות יתרה בתפלות, הבין הרב בערגער שמעולם לא בא דבר כשר אל פיהם והזמין אותם לאכול אתם בסעודת יום טוב וכן עשו. כמה מהם הורידו פתאום דמעות, כי התמונה הזו עוררה מעט מעט את זכרונם, שלפני רבות בשנים נתגדלו בסביבה כזו בבתי הוריהם.

החסידים דיברו הרבה על לבם ועוררום לשוב למקור מחצבתם ולחיות כיהודים ולא לשכוח מי הם ומה הם ומאין באו, וכל היסורים והרדיפות שסבלו הוריהם ובכל זאת לא סרו מן הדרך הטובה, כל זמן שהי' באפשרותם לחיות כיהודים, וכיום שהשלטון הרפה בהרבה את מטה עריצותו ואפשר להתנהג ביהדות, עליהם להיות בתוך כל אלו השבים לדרכי אבותיהם.

התפילות והזמירות והסעודות וכל מנהגי החסידות עשו רושם כביר על היהודים ההם, שהתנכרו לאביהם שבשמים וכמה מהם ביקשו שיתנו להם תפילין ושאר דברים שבקדושה וכיו"ב.

הרב בערגער וחבריו התייעצו במוצאי ר"ה בכל הענינים הנוגעים להטבת הדת בכל אומאן, וכן עשו קנין עם העירי' לקנות את החצר ואת הקבר ולהעמיד שם ציון גדול ובהמ"ד וכל הנחוץ לנוחיות הקהל הגדול של אורחים שמספרם בעתיד יהי' הלוך וגדול. מיהו עיקר שאיפתם היא להושיב ישיבה בעיר ההיא ללמוד וללמד יומם ולילה כרצון רבם הקדוש נ"ע.

תנועת חסידי ברסלב היא כיום תנועה גדולה ועצומה שהשפעתה הולכת ופורצת לה מהלכים רבים בכל תפוצות ישראל.

על ראשי החברה נמנים בא"י הרה"ח ר' מיכל ראדמאן [- דורפמן], שבא מרוסיא לא"י לפני כעשרים שנה, ר' אלעזר בלאנם, איש חיל ומנאמני החסידות וכהנה באירופא ובארה"ב, אשר רצון אחד להם להתגבר חילים בתורת רבם הגה"ק ז"ל.

אחרי צ"ג [-צום גדליה] נסעו להשתטח על שאר קברות תלמידי בעש"ט זלה"ה. היו במזשיבוזש [-מז'בוז'], בברדיטשוב, בפולנאי, בקוריץ ושאר מקומות. בברסלב גופא שם הוא קברו של תלמידו הגדול הה"ק רבי נתן ז"ל. הוא מקודש גם אצל אי־יהודים [- לא-יהודים] הבאים להתפלל על קברו להושיעם בעת צרתם.

בכל מקום הופעתם חילקו סידורים וטליתים [- טליתות, ציציות] שהביאו אתם לרוב. אולם היהודים בקשו מהם גם תפילין וזה הי' להם בצמצום גדול והבטיחו לשלוח להם מא"י ומאמריקא וכו'.

הרב בערגער מודיע בזה שאם מי שיש לו איזה ענין של קרובים במקומות ההם ולעזור למי שהוא יוכל להתקשר ע"פ הטלפון: 2434־338 (718).


הערות:

[1] כוונת הכותב: בזמן כתיבת המאמר התגוררו בעיר אומן כ-100 אלף תושבים, ומתוכם כ-2000 יהודים. לפני השואה, התגוררו בעיר מס' גבוה בהרבה של יהודים. ראו בהרחבה כאן

[2] הקיבוץ באומן לפני השואה מעולם לא כלל "רבבות יהודים", וגם, עד לשנים האחרונות לפני חורבן יהדות אומן, רוב תושבי אומן החרדים נמנו על המתנגדים. אמנם, באו יהודים מקצווי תבל, וההתנגדות באומן עצמה הלכה ונחלשה, כפי שהעידו זקני אנ"ש, וכפי שניתן לראות בכתבי סופרי הזמן תושבי אומן.

[3] על פי המקובל, נחרב הציון לא בידי הנאצים, אלא בידי פגז טועה במתקפת החורף הסובייטית, שבמסגרתה תכבשה אומן מחדש מידי הנאצים בשנת תש"ד.

[4] השטח נרכש על ידי אנ"ש, ונרשם על שם הגר על מנת שלא לעורר חשד מצד השלטון הקומוניסטי או משום שרק תושבי אומן יכלו לרכוש שם שטח. את הסיפור המלא, כפי שסיפרו הרה"ח ר' מיכל דורפמן, ניתן לראות כאן

[5] כאמור, הסיפור לא מדויק. את השתלשלות המעשה עם הגר ואיך ומדוע עבר השטח לידי הגוי ומה קרה בהמשך – תוכלו לראות במאמר "קורות הציון"

[6] כוונתו לבני חו"ל שהיו נוסעים לאומן או לבי ארץ ישראל שנסעו בדרכונים מזויפים – ואסור היה להם לשהות באומן בימי ר"ה, והיו נוסעים, כאשר כבר אושר הדבר ע"י השלטונות, בערב ר"ה לאומן, וחוזרים לר"ה לקייב. בודדים היו שהתחבאו ועשו את ימי ר"ה באומן עצמה. יש להדגיש: כי במשך שנים ארוכות, התקיים הקיבוץ ע"י יהודים תושבי בריה"מ, שהיו עושים דרכם בהיחבא מכל קצוות בריה"מ ומקיימים "קיבוץ" בדירה פרטית באומן.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support