ר' ישעיה סארעדניווער הי"ד

בטרם עלה הכורת על יהדות אירופה, היה קיים בעיירה הפולנית "אוסטרובצה" (אוסטרוביץ – שוויטוקשיסקי) אשר במחוז ראדום, קיבוץ נפלא של חסידי ברסלב תמימים וישרים, אשר היו דבוקים ברבינו הקדוש ובעצותיו עד נשימותיהם האחרונות.

כמו בעוד ערים ועיירות רבות בפולין, די היה בחסיד ברסלב אחד, כדי להבעיר את אשו של רבינו בסביבתו, כשעוד ועוד נפשות מתקרבים אל ה'נחל נובע'.

ראשוני המוקרבים לברסלב באוסטרובצה היו: החסיד הגאון רבי אברהם יצחק ווייסזאנד הי"ד, קרוב משפחתו וחביבו של הגה"ק רבי מאיר יחיאל הלשטוק האב"ד והאדמו"ר מאוסטרובצה, וכן החסיד המופלא רבי דוד, שהיה עובד כחרט מצבות וזכה לארח בביתו את החסיד הגדול רבי ישראל קרדונר. בביתו של רבי דוד זה היו חסידי ברסלב באוסטרובצה מתוועדים יחד בכל שבת בסעודה השלישית, וכן בימי ההילולא של רבינו ומוהרנ"ת זיע"א.

בכל שנה, בכל סעודת הילולא, היו באים משתתפים חדשים ובעקבות כך מתקרבים לרבינו הקדוש. כך גם היתה התקרבותו של הרב החסיד ר' ישעיה סארעדניווער. קודם לכן נמנה על חסידי אמשינוב וכן היה נוסע אל עוד אדמורי"ם מפורסמים, שהיו מחבבים אותו, שמו יצא לפניו כחסיד וירא שמים.

אחד מיקירי חסידי ברסלב באוסטרובצה, אשר זכה להינצל מאימי השואה הנוראה ולהנציח את שם חבריו הקדושים, היה רבי בֵירַך רובינזון, מתלמידי רבי אברהם יצחק ווייסזנאד. שנה אחת, כשאירגן ר' בירך יחד עם חבריו בליל עשרה בטבת סעודת הילולא למוהרנ"ת, נענה ר' ישעיה להצעה ובא להשתתף בסעודה, ומרגע שטעם מן האור כי טוב, כבר נשאר מקושר לרבינו עד מותו. ר' בירך עצמו היה זה שקרבו.

מיום התקרבותו, סילק את כל ידיעותיו והרגליו הקודמים, וקיבל בתמימות ובפשיטות את כל דברי רבינו. הוא הפך לחסיד ברסלב נלהב. קודם לכן, היה רגיל להתפלל שחרית קרוב לחצות היום; משראה שדעת רבינו אינה מסכימה לכך, שבר את הרגלו והחל מתפלל תפילה בזמנה.

ר' בירך מציין ברישומי זיכרונותיו, כי ר' ישעיה היה כל כך חזק בדעתו בהתקרבותו לרבינו, עד שבראש השנה ת"ש, לאחר שכבר פרצה השואה הנוראה וסדרי עולם השתבשו – חסידי ברסלב לא באו ל'קיבוץ' בלובלין, כדרכם מדי שנה, חוץ מהחסידים שדרו בלובלין ועוד מתי מעט – ר' ישעיה לא התחשב בתנאי הזמן ובגייסות הנאצים ימ"ש הממלאים את הדרכים, ונסע במסירות נפש מאוסטרובצה ללובלין לראש השנה.

ר' בירך עצמו נמלט מביתו לאחר שבת 'בראשית', אחרי שהנאצים ימ"ש החרימו את טחנת הקמח שהיתה בבעלותו. הוא שם את פעמיו ללובלין, שם, בבית החסידים של חסידי ברסלב, ברחוב לוברטובסקה 34, פגש בחברו ר' ישעיה, ששח לו בכאב על הקיבוץ הקדוש שלא התקיים השנה. מאז, יותר לא ראה אותו.

ר' ישעיה סארעדניווער נהרג על קידוש ה' יחד עם ששת המליונים, ובהיכל נשמות הקדושים והמקושרים לצדיק האמת צרורה נשמתו. השם יקום דמו.