רבי אהרן (ב"ר אייזיק) שווארץ המכונה ר' אהרן קיבליטשער.
נתקרב בעודנו נער ע"י ר' פנחס מקיבליטש. עני מרוד ועובד ה' נלהב. עניו ושפל ברך ותמיד מלא שמחה. ידיד נפש של ר' חיים מקיבליטש עד שרבים חשבו אותם לאחים. בעל מנגן שחיבר כמה ניגונים ידועים בין אנ"ש (שיש"ק הישן ד ר"צ). נפטר בכ' אלול תרפ"א. זכה לחמישה חתנים, כולם מגדולי וחשובי אנ"ש, ביניהם הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר, הרה"ח ר' הירש לייב ליפל ועוד.
הָיָה עָנָו וְשָׁפָל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ מְאֹד, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלַל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, פַּעַם כְּשֶׁהָיָה בְּאוּמַאן וְלֹא הָיָה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל לְגֹדֶל עֲנִיּוּתוֹ, רָאוּהוּ שֶׁהוֹלֵךְ וְדוֹפֵק עַל פִּתְחוֹ שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים וּמְבַקֵּשׁ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְיָשַׁב וְאָכְלָהּ, וְהִמְשִׁיךְ אַחַר-כָּךְ הָלְאָה בַּעֲבוֹדָתוֹ הַקְדוֹשָׁה. (שיש"ק הישן ד של"ז)
רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה נוֹהֵג לָקוּם בַּחֲצוֹת מִדֵּי לַיְלָה, וְהָיָה לוֹ אָז סֵדֶר מְיֻחָד, תְּחִלָּה אָמַר אֶת "תִּקּוּן הַחֲצוֹת", וְאַחַר כָּךְ תְּהִלִּים, וְהָיָה אוֹמְרוֹ בְּסֵדֶר כָּזֶה, שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן אָמַר עַד קַפִּיטְל נ"א וּבְיוֹם ב' מִקַּפִּיטְל נ"א עַד לְקַפִּיטְל צ' וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי מִקַפִּיטְל צ' עַד לְסוֹף הַתְּהִלִּים, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי הָיָה מַתְחִיל שׁוּב בְּסֵדֶר הַנַּ"ל עַד לַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, הָיָה אוֹמֵר אֶת כָּל הַתְּהִלִּים, וְכָךְ הָיָה זוֹכֶה וְאוֹמֵר שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶת כָּל הַתְּהִלִּים מִדֵּי שָׁבוּעַ, וְאַחַר גְּמַר אֲמִירַת הַתְּהִלִּים, הָיָה לוֹמֵד זֹהַר גְּמָרָא שׁוּ"ע וְכוּ', עַד לַתְּפִלָּה, בַּיּוֹם הָיָה יוֹצֵא לְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לְחוּץ לָעִיר לְהִתְבּוֹדֵד וּבַקַּיִץ הָיָה שׁוֹהֶה הַרְבֵּה פְּעָמִים כָּל הַיּוֹם מִחוּץ לָעִיר מֶשֶׁךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת רְצוּפוֹת. וְכַךְ עָבַד אֶת ה' עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים, אַשְׁרֵי לוֹ. (שיש"ק הישן ד של"ה)
על מידת שמחתו מופיע בשיח שרפי קודש (הישן, ה' רל"ד): אַחַר שֶׁגֻּיַּס רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְּלִיטְשֶׁער זַ"ל לַצָּבָא וְנִלְקַח לְשָׁרֵת בְּמַחֲנֶה צְבָאִי בָּעִיר זִיטָאמִיר, הָלַךְ חוֹתְנוֹ רַבִּי יַעֲקֹב יְשַׁעְיָה זַ"ל לִפְעֹל שִׁחְרוּרוֹ אֵצֶל קְצִינָיו. בְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד נִכְנַס רַבִּי יַעֲקֹב מֹשֶׁה לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת חֲתָנוֹ לֹא יָדַע הֵיכָן לְמָצְאוֹ, כִּי הָיוּ שָׁם עֶשְׂרוֹת אֲלָפִים חַיָּלִים, וְכָךְ סָבַב וְהָלַךְ מֶשֶׁךְ זְמַן. לְפֶתַע שָׁמַע מֵרָחוֹק אֶחָד שָׁר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וְחוֹזֵר עַל הַתֵּיבוֹת "עֲזֹר, עֲזֹר עֲזֹר עֲזֹר, עֲזֹר לַשּׁוֹבְתִים בַּשְּׁבִיעִי וְכוּ"' שֶׁבַּפִּזְמוֹן 'כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי' כְּפִי הַנֻּסָּח הַיָּדוּעַ בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְהֵבִין שֶׁחֲתָנוֹ הוּא הַשָּׁר זְמִירוֹת הַשַּׁבָּת, שֶׁהָיָה אִישׁ שָׂמֵחַ מְאֹד כַּיָּדוּעַ. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהָלַךְ לִקְצִינָיו לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּעִנְיַן שִׁחְרוּרוֹ, תֵּכֶף עָנוּ לוֹ הַקְּצִינִים: עַל מִי אַתָּה מְדַבֵּר, עַל אָדוֹן שְׁוַוארְץ? (כֵּן הָיָה שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ), אֵין לְךָ מַה לַּחֲשֹׁב עַל זֶה כְּלָל וּכְלָל, וְכִי אוֹתוֹ אָנוּ יְכוֹלִים לְשַׁחְרֵר? הוּא הֲרֵי מְבַדֵּחַ לָנוּ אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְשַׁחְרְרוֹ. וְלֹא עָזַר לוֹ שׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת, וְחָזַר לְבֵיתוֹ. אַחַר זְמַן מָה נִכְנַס פַּעַם רַבּוֹ רַבִּי פִּנְחָס קִיבְּלִיטְשֶׁער זַ"ל לְבֵיתוֹ כְּדֵי לְעוֹדֵד וּלְחַזֵּק אֶת זוּגָתוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ עִם תִּינוֹק קָטָן, וּמְצָאָהּ בּוֹכָה וְטָעֲנָה לְפָנָיו בִּבְכִי רַב: מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה לְבַדִּי כָּל מֶשֶׁךְ זְמַן שֵׁרוּתוֹ מֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה שָׁנִים (כֵּן הָיָה אָז מֶשֶׁךְ זְמַן הַשֵּׁרוּת), וּמִי יְגַדֵּל אֶת הַיֶּלֶד? נִחֲמָהּ רַבִּי פִּנְחָס וְאָמַר לָהּ: מַבְטִיחַ אֲנִי לְךָ שֶׁתּוֹךְ שָׁנָה יַחֲזֹר הוּא לְבֵיתוֹ, 'אִם אֲנִי אֶהְיֶה עוֹד א ָז בֵּין הַחַיִּים אוֹ לֹא אֵינִי יוֹדֵעַ, אֲבָל הוּא בְּוַדַּאי יַחֲזֹר'. וְאָכֵן בְּאוֹתָה הַשָּׁנָה יָשַׁב פַּעַם הַמֶּלֶךְ נִיקוֹלַאי עִם שָׂרָיו בְּאֵיזֶה אֲסֵפָה. בְּאֶמְצַע הַיְשִׁיבָה הִתְגַּעְגֵּעַ לִרְאוֹת אֶת בְּנוֹ הַתִּינוֹק וְיָצָא מֵהָאֲסֵפָה וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַתִּינוֹק. בְּעֵת שַׁעֲשׁוּעָיו פָּנְתָה אֵלָיו הַמַּלְכָּה וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: אֱמֹר נָא מַלְכִּי, אַתָּה יֵשׁ לְךָ בֵּן, וּכְשֶׁהִנְּךָ מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו הוֹלֵךְ אַתָּה לִרְאוֹתוֹ, אוּלָם מַה יַּעֲשׂוּ הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁמִּחוּץ לְבֵיתָן הַמִּתְגַּעְגְּעִים אַף הֵם לְתִינוֹקוֹתֵיהֶם? הִשְׁפִּיעַ הַדָּבָר עַל הַמֶּלֶךְ, וּבְאוֹתוֹ שָׁנָה חָקַק חֹק שֶׁכָּל חַיָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן בְּבֵיתוֹ הֲרֵי הוּא מְשֻׁחְרָר מֵהַשֵּׁרוּת. וְחָזַר רַבִּי אַהֲרֹן לְבֵיתוֹ, אוּלָם רַבִּי פִּנְחָס כְּבָר לֹא הָיָה בֵּין הַחַיִּים, שֶׁנִּפְטַר בְּאוֹתוֹ הַשָּׁנָה כִּדְבָרָיו בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר לְיָמִים פָּחוֹת מִגִּיל אַרְבָּעִים. ת.נ.צ.ב.ה.
לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ אָמַר: "תּוֹדָה לָאֵל עָבַרְתִּי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה לְלֹא מִטָּה וּלְלֹא מְעִיל פַּרְוָה", "דַאנְקֶען גָאט אַ דּוּרְךְ גֶעגַאנְגֶען דִי וֶועלְט אָן אַ בֶּעט אוּן אָן אַ פִיטֶער", כִּי הָיָה יָשֵׁן רַק עַל כִּסֵּא שֶׁאצֶל הַשֻּׁלְחָן, וּלְרֹב עֲנִיּוּתוֹ הָאֲיֻמָּה עָבַר אֶת כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הַקָּשִׁים שֶׁבִּימֵי חַיָּיו, לְלֹא מְעִיל פַּרְוָה. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עָבַד אֶת ה' כָּל יָמָיו וְלֵילוֹתָיו, בְּקַיִּץ וָחוֹרֶף, אַשְׁרֵי לוֹ. (שיש"ק הישן ש"מ)
