רבי יקותיאל המגיד מטירהוביצה – תלמיד רבינו

המגיד מטרוביץ זכה להסתופף עוד בצלו של הבעל שם טוב הקדוש ולשתות מבאר תורתו. לאחר הסתלקות הבעש"ט, קיבל עליו את מרותו של תלמידו הגדול המגיד ממזריטש, והיה מבחירי חבורתו הקדושה.

קשר חברות מופלא היה לו עם הרה"ק רבי נחום מטשרנוביל.

רבי יקותיאל מטרוביץ התפרסם כאחד מגדולי דורו, הוא שימש כ'מגיד מישרים' בשמונים וארבע ערים ועיירות, בהן ביקר מפעם לפעם, כשהוא מחזק חומת היהדות ומלמד דרכי ה' לרבים. גדולי דורו כינוהו: 'שומר הגבול' היות ועיר מגוריו שכנה בין שני המחוזות קייב וחרסון, "בקדושתו הגדולה", אמרו הצדיקים, "מונע הוא את התפשטות ההשכלה מפלך חרסון, לקייב וגלילותיה".

צדיקי הדור העריצוהו, ורבי שניאור זלמן מלאדי נטל ממנו הסכמה כאשר התכונן להדפיס את סידורו.

ישיש כבן שבעים היה המגיד ומנהיג לאלפים כאשר הגיע אליו שמעו של רבינו הקדוש שטרם מלאו לו עשרים שנה…

הוא נסע אליו לבקרו, ונבהל מגדלותו וקדושתו העצומה. שנים ארוכות ניקרה בלב המגיד מטרוביץ קושיה מסוימת; הוא הציע אותה בפני רבים מצדיקי הדור, אך עדיין לא קיבל תשובה שתניח את דעתו. בבואו אל רבינו לשבת פרשת יתרו, כשישב ליד שולחנו הטהור, נדהם לשמוע את רבינו מעלה לפתע את קושייתו הישנה, ותוך כדי דיבור מיישב אותה בפשטות מופלאה ומאירת עיניים.

התלהבות עצומה אחזה במגיד; הנה, עוד בטרם שטח קושייתו לפני הרבי הצעיר, חזה אותה ברוח קדשו, ובתבונתו האלוקית – אף תירצה!

כשכילה רבינו את אמירת תורתו, ניגש אליו המגיד מטרוביץ בהתרגשות, נישקו וקרא בקול: "רבי! אתם 'חידוש'!!!"

לאחר שבת, כששב לטירהוביצה, עבר דרך מקום מגורי חתנו רבי יצחק. החתן קיבל בשמחה את פניו והתעניין בשלום משפחתו.

"לשלום המשפחה הנך שואלני?!" נענה המגיד בהתלהבות. "אינך מתעניין מהיכן אני בא?! דע לך כי זה עתה הייתי בברסלב, אצל הרבי הקדוש רבי נחמן – איני יכול לתאר את אשר ראיתי שם; קושיה שהציקה לי שנים ארוכות נפתרה בין רגע! להבות אש חזיתי בוקעים מפיו הקדוש! ולמחרת, רואה אני את התורות הקדושות רשומות על גבי הנייר, אש שחורה על גבי לבנה" – – –

היו מבין מתנגדי רבינו, שניסו להניא את המגיד מטרוביץ מצעדו, אך ללא הועיל. באחת הפעמים, כשבא המגיד לרבינו, פנה אליו מעומק לבבו: "מסתתרים אתם מכל העולם, וכל שכן ממני, אך ממני לא תוכלו להסתתר! יורים בי ופוצעים אותי, אולם מן האמת לא אסוג!"

כה עצומה היתה דבקותו ברבינו, שכאשר שב רבינו מארץ ישראל ונודע למגיד מטרוביץ שהוא נמצא קרוב לעירו, לא המתין לעגלון שירתום את העגלה; ללא אבנט וכובע עליון רץ בהתלהבות ברגל להקביל פני רבו, מרחק של כחצי פרסה – – –

המגיד הסתלק זמן קצר לאחר הסתלקות רבינו, ונטמן בטירהוביצה עירו.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')