ראשי > ימי זכרון > לא ידוע > רבי דב שו"ב

רבי דב שו"ב

רבי דב שו"ב

ב

מקום קבורתו:

רבי דוב שו"ב מנמירוב-טפליק-צפת

היה נכדו של רבי דוב-בער השוחט מלינץ, מבני החבריא של הבעש"ט ומחבר הספר 'שבחי הבעל שם טוב'.

שמו יצא לפניו כבקי מופלג בהלכות שחיטה ובדיקה, בשנת תר"ז נתמנה לשוחט-ובודק בנמירוב. ויהי היום והמתנגדים אילצוהו לחתום בפניהם שיותר לא ילמד בספרי רבינו, ואם לאו, יודח ממשרתו. קודם לכן, מסר 'מודעה' שעושה זאת באונס ולא ברצון. אחר כך הודיע שאינו מוכן לקיים את ה'איסור' וכשהובא העניין בפני הדיינים, זכה בדין.

בשנת תרכ"ה, כשמצב השחיטה בעיר טפליק התדרדר ואנשי העיר חיפשו שוחט כשר והגון, העלו חסידי ברסלב, שהיו 'קיבוץ' גדול בעיר טפליק, את שמו של ר' דוב, ורצו לקבלו לשוחט לבני קהילתם, אך ראשי המתנגדים סרבו לזאת. בין כסה לעשור תרכ"ו, החל ר' דוב לשחוט עבור קהל אנ"ש, עמד דיין אחד מקרב המתנגדים והכריז ביום כיפור בבית-הכנסת כי שחיטתו פסולה ובעקבות זאת, עשו 'שער החרסית' לשם זרקו את כל הכלים ש'נטמאו' כביכול בבשר שחיטתו.

קמו חסידי ברסלב בטפליק, וכתבו מכתב ארוך ומפורט לגאון רבי שלמה קלוגר מברודי ובו שטחו את הפרשה על כל פרטיה. מקוצר היריעה, נעתיק רק את סוף המכתב:

"לכן בקשתינו שטוחה לפני רום כבוד קדושת תורתו, להוציא לאור משפטינו, האם יש בכוחו (=של רבם של המתנגדים) לאסור שחיטת הכשר הנעשה שו״ב בעיר בלי ידיעתו, וגם האם יש בכוח הקהל למחות בידינו לקבל לעצמינו שו״ב ולשלם מכיסנו ולא מקופת הקהל, אף אם היו המה הרבים, ובפרט שאנחנו הרבים. וגם כמה וכמה בעלי-בתים נכספה וגם כלתה נפשם לקבל את הר"ר דוב נ״י, יען שכבר שבעה ברעות נפשם מהשוחטים שהיו. והר"ר דוב נ״י מפורסם בטוב אומנותו וגודל כשרותו ויראתו יראת השי״ת. ואומרים בפה מלא שאם יגיענו תשובה מרום כבוד תורתו הק׳, שכשר הדבר ע״פ דת תורתנו הקדושה, אז לא ישגיחו על שום מונע ויתנו לו שכירות מקופת הקהל. לזאת אנחנו מחכים ומצפים לתשובת רומעכ״ת במהרה במהרה ויהי׳ בזה שלום"

"…אלה ראשי אנ"ש הבאים על החתום, בפקודת כל הקיבוץ הקדוש שלנו דפה עיר טעפליק. נאום צבי ב״ר נתנאל הכהן זללה׳׳ה. נאום נחמן במו"ה שמואל זללה״ה" (המכתב נמצא בין מכתבי השאלות שהופנו לרבי שלמה קלוגר, ונדפס רובו ככולו בספר 'נחלי אמונה')

ברם, באותה עת כבר נחלש רבי שלמה ופסק כמעט לגמרי לכתוב תשובות בהלכה.

לאחר שלא פסקו הרדיפות כלפי רבי דוב, יעץ לו רבי נחמן מטולטשין שיעזוב את מלאכת השחיטה על אף שהצדק עמו. רבי דוב עשה כך ועלה יחד עם בנו ר' העניך ארצה והתיישב בצפת. במכתבי רבי נתן ב"ר יהודה מטבריה, משנת תרל"ו ואילך, הוא מרבה לדרוש בשלומו יחד עם שאר אנ"ש בצפת:

"ופרוס בשלום לאוהב נפשי הוותיק וחסיד מו"ה ר' דובעריץ שו"ב עם שלום בנו מו"ה העניך נ"י (נתיב צדיק, ל)

במכתבו מעשרת ימי תשובה תרמ"ב מאומן, מספר רבי נתן מטבריה לידידיו ורעיו מצפת על הקיבוץ הקדוש בראש השנה: "וקישרתי אתכם בתוך הקיבוץ הקדוש כי יודע אני רצונכם גם כן להיות שם וביקשתי הרבה בעדכם… ותפרוס בשלום להחסיד ר' דוב נ"י ותפרוס בשלום לבנו היקר מו"ה העניך, ובנו שלום היה גם כן על האסיפה על ראש השנה" (פב)

במכתבו מיום א' משפטים תרמ"ב, מספר רבי נתן צערו הגדול ממחלת זוגתו "וגודל הצרות וההרחבות שהיה לנו באלו הד' שבועות אין לשער ולהעריך, כי עין בעין ראיתי דברי רבינו ז"ל ותלמידו הקדוש, אך זאת נחמתי שהזמין לי השם יתברך את ידידינו החסיד המופלא ר' דוב נ"י והיה בא אצלי בכל יום ודיברנו הרבה מגדולת רבינו ז"ל ותלמידו הקדוש והחיה אותי והאמנתי שעל ידי אלו הדיבורים יהיה לה רפואה כי מגדיל ישועות מלכו וכו' " (פז)

לראש-השנה תרמ"ג, נסע רבי דוב לאומן וזכה להיות בקיבוץ הקדוש יחד עם עוד כמה מאנ"ש מצפת. (שם, מכתבים קיא, קיג, קיד)

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support