רבי אריה לייב שפירא נולד ביום כ"א באלול שנת תרפ"ג לאביו ר' שלמה יצחק, מנקיי הדעת שבירושלים העתיקה.

בילדותו היה מבחירי התלמידים בתלמוד-תורה 'עץ חיים'.

בהיותו בן עשר התייתם מאביו. מאוחר יותר למד בישיבת נובהרדוק, שם נודע בהתמדתו, ואף סיים את הש"ס.

בימים ההם התקרבו לחסידות ברסלב כמה צעירים מבני היישוב הישן, ביניהם אחיו הגדול – שהתמדתו העצומה ויראת ה' שבקרבו היו לשם דבר – רבי שמואל שפירא.

אחווה גדולה שררה בין השניים, כאשר רבי שמואל משמש עבורו כעין אב. ר' אריה לייב הושפע עמוקות מהליכותיו הקדושות של אחיו הנערץ, והחל דורש וחוקר אחר דרכה של ברסלב, ומשגילה את האוצרות היקרים הגנוזים בכתבי ה'נחל נובע' דבק בכל לבו באורחות הצדיק.

תוך תקופה קצרה התקבל בקרב חסידי ברסלב כאחד מן המניין. באותה עת התגורר בירושלים החסיד ר' מרדכי קעז שעלה מפולין. כראותו את התמדתו ותום לבבו, לקחו לחתן לבתו.

עם התקרבותו התמסר ר' אריה לייב בכל מאודו לקיום עצותיו של רבינו. כארי היה קם בחצות לילה, ערך ש"י טבילות, ולאחר אמירת 'תיקון חצות' יצא להתבודדות ממושכת ביערות העוטרים את ירושלים. בשובו הגה בתורה עד לתפילת שחרית.

כל ימיו היה ר' אריה לייב שפירא נחבא אל הכלים, יגיעה רבה יגע לבל ייפול ברשת הכבוד, ואכן יגע ועלתה בידו. בעיני רבים נתפס כאדם פשוט, יהודי חביב ותו לא, אל פינתו הקבועה בבית-הכנסת נהרו תמיד זאטוטים שנהנו מסוכריות שהיה מחלק להם. הוא מצדו שאב הנאה מרובה מכך – וכי זקוק הוא לאותות כבוד ממישהו!? את בוראו עובד הוא או שמא את בני האדם!?

אחיו ר' שמואל שידע את גדולת דרכו, התבטא בהזדמנות בענוות-חן: "עובד ה' באמת – זהו אחי ר' אריה לייב, ואילו פרסום – יש לי…"

מיחידי סגולה שהשכילו לצעוד בשביל ההתבודדות היה; ימים תמימים עשה בחברת שיח-השדה, הרחק משאון הכרך, אם זה ביערות ירושלים, אם זה בהרי מירון השוממים, כשאין עמו אלא ספריו הרבים ומעט אוכל לקיום נפשו.

עם כל הצטנעותו הרבה, הרי כשמדובר היה בהפצת אורו של הצדיק, חוגר היה ר' אריה לייב שפירא מותניו, נודד ממקום למקום, מאסף נפשות ומשקה אותם ממעיינות המרפא של רבינו.

הוא לא חש בושה להתרועע עם צעירי הצאן, לקשור עמם שיחה, ואף לקח אותם ליער כדי להטעימם מטעמה של התבודדות.

כך הוא מייעץ למקורב צעיר: "הייתי מרוצה מאד אם תתחיל ללמוד כל 'תורה' מ'ליקוטי מוהר"ן' על הסדר עם כל הפירושים. ואולי תעשה כמו שאני עושה: הנה אני לומד לפי הסדרא. עכשיו היא פרשת 'אמור' והתחלתי תורה ב' 'אמור אל הכוהנים,' ועכשיו אני באמצע ה'ליקוטי הלכות' שעל התורה הנ"ל. וזה לא הפעם הראשונה שאני לומד ככה.

וממילא כשאני לומד 'תורה' אני זוכר הפירושים; ומה אגיד לך – זהו טעם אחר לגמרי."

כל ימיו השתוקק רבי אריה לייב שפירא להשתטח על ציון רבינו, ואכן, לקראת ראש-השנה תש"ן זכה לנסוע לראשונה לאומן. מייד בשובו נרשם לנסיעה הבאה בתשנ"א, אך כששב בשנית מאומן שוב לא נרשם…

היה זה לפנות בוקר יום שישי, ח"י בטבת תשנ"א, טבל כדרכו טבילות רבות, ותוך כדי כך, כשנפשו זכה ומטוהרת, השיבה ליוצרה

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')