במסגרת התיעודים ההיסטוריים בשער ברסלב, נעסוק הפעם בפרשת הכסא של רבי נחמן מברסלב – כסאו של רבינו.

כסאו של רבי נחמן מברסלב, המוצג בשנים האחרונות בבית הכנסת הגדול של חסידי ברסלב במאה שערים, ניתן לרבינו הק' במתנה על ידי אחד מחסידיו, שוחט מהעיר טשערין, כמובא בחיי מוהר"ן.

על הבאת הכסא לרבינו, מסופר באבניה ברז"ל:

כְּשֶׁהֵבִיא הַשּׁוֹחֵט מִטֶּעפְּלִיק אֶת הַכִּסֵּא שֶׁעָשָׂה לְרַבֵּנוּ, כַּמְּסֻפָּר בַּסֵּפֶר "חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן" (סימן פד), שָׁאַל אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "כַּמָּה זְמַן עָשִׂיתָ אוֹתוֹ"? עָנָה: "שֶׁעָבַד כְּשָׁעָה אַחַת כָּל יוֹם בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁנָה", כִּי הָיָה כִּסֵּא נָאֶה וּמְצֻיָּר בְּצִיּוּרִים נָאִים. אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל: "אַזוֹי! הָאסְטוּ מִיר אִין זִינֶען גִּיהַאט אַהַאלְבּ יָאר אַלֶע טָאג" ! – (= כך! חשבת עלי במשך חצי שנה כל יום!) (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם ס"כ).

לאחר פטירת רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, עבר הכסא בירושה לביתו חיה, וממנה לבנה, רבי נחמן חיה'לס. לאחר פטירת רבי נחמן חיה'לס, עבר הכסא לבנו רבי זלמן ליוברסקי, ואחריו לבנו – רבי הירש ליוברסקי. לאחר פטירת רבי הירש, הונח הכסא בשגגה במחסן עצים להסקה, וכמעט שאבד מן העולם. בס"ד, שמע על כך החסיד המופלג רבי הירש לייב ליפל, והוא שמו אצל ר' משה רוזנפלד.

לאחר מכן עלה הכסא ארצה, כשהוא מפורק לחלקים, ואוכסן (כשהוא מפורק) בביתו של הרה"ח ר' משה בורשטיין. תקופה קצרה לפני מלחמת תש"ח, לקח ר' משה בער רוזנפלד את הכסא חזרה לביתו, בעיר החדשה, וכך ניצל הכסא, שכן אילו היה נשאר בביתו של ר' משה בורשטיין בעיר העתיקה – הוא היה אבד עם כיבוש הרובע בידי הירדנים (כפי שאבד מקלו של רבינו שהיה מאוכסן בביתו).

ברבות הימים הורכב הכסא מחדש, והוצב בבית הכנסת במאה שערים, ומעליו הוצב שלט: "כסא של רבינו מוהר"ן מברסלב זצ"ל. מיוחד לכסא של אליהו הנביא ואזהרה גדולה מלישב עליו". בשלב מסוים הוא עבר חידוש וטיפול מקצועיים (ע"מ שהעץ לא ירקב) והוחזר לבית הכנסת, בארון זכוכית סגור, ממנו הוצא רק לבריתות, כ"כסא של אליהו". לאחרונה – לאחר נסיון גניבה – נבנתה נישה מיוחדת לכסא בבית הכנסת, וכספת מיוחדת נבנתה עבורו.

לפנינו ידיעה בעיתון מעריב, מה-14 ביוני 1957, המדווחת על העלאת כסאו של רבינו ארצה, בכתבה מאת "מ. חשין".

לחוש את ההיסטוריה.