כשבתים נחרבים – מתגלים אוצרות…
הייאוש הוא נבואה שמגשימה את עצמה. הוא מחליט לסגור את השערים בפני התקווה, את החלונות בפני האור, ואז באמת המצב אבוד. הייאוש הוא הסגירות בעצמה, וכשהאדם סגור בתוך הבעיה באמת אין לו מוצא ממנה. אם הוא היה משאיר פתח של תקווה, היא יכלה לבוא ברגע האפשרי. כהרף עין.

ומנהגו, שהיה תמיד בשמחה
השגת השלמות, ולו לרגעים בודדים, נדירה ביותר. אבל מהי באמת התשובה? כיצד התורה מצווה על כל אדם לשמוח בעבודת ה', גם כשהוא יודע בנפשו שהוא רחוק כרחוק מזרח ממערב ממה שהיא באמת רוצה? (משיבת נפש)

יציאה מעצבות (ב)
ברגע כשאנחנו נכשלים, העצבות היא כמעט תמיד הראשונה להופיע. ברגע שאנחנו מגלים במעשה מסוים שדרכנו אינו תואמת את רצון ה', אז אנחנו נכנסים לעצבות. עצבות מבטאת את השבירה שיש לנו בדבר שעדיין יש לנו קשר…

להתחדש…
היצר פועל בפעולה כפולה בזקנה ובטבעיות שלו. בשלב הראשון, להפיל את האדם, אבל אחרי זה בצורה הרבה יותר מתוחכמת, בגלל שהוא לא רוצה שינויים ותופס את עצמו כעצמו בלבד מבלי יכולת לקבל דברים יותר גבוהים…

להתחיל מהצד השני
גם לירידה שנראית לנו מאוד גדולה, יש גוון מאוד שונה מכל ירידה אחרת. גם כשנדמה לאדם מישראל שהוא כמו כל גוי אחר שמסתובב בעולם, הוא מגלה שיש הרבה ההבדלים, והוא כן מלא בנקודות טובות. למה…

הטוב שבכל יום
הרבה פעמים יש לנו תחושה שאנחנו לא שייכים ליום הזה שאנחנו נמצאים בו וכנראה חלה איזו טעות. לכן אנחנו מתעלמים מהיום ומחכים ליום הבא. אלא שתחושה הזאת היא המסתיר הגדול של הטוב שגנוז בכל יום,…

חיים נצחיים
מהם חיים? שאלת השאלות. אבל אולי אפשר להבחין בין שתי שאלות דומות. אפשר לשאול מהם החיים, ולהתחיל לחשוב מהי תכליתם ועניינם. אבל אפשר לשאול גם מהם חיים, בלי ה"א הידיעה שמקדימה להם. כאן השאלה היא…

אבוד אצל השם
גם אם התורה אומרת שמה שעשיתי חמור מאוד, חלילה, ויש פחד שלא אוכל לתקן – גם זה בריאה של ה', ואם ה' עומד מאחוריה, דווקא בגלל זה אנחנו עדיין מבקשים אותו ורוצים בו. גם עוצמות…

תקוות פשוטות
החיים הם התורה, החיבור המודע והמושג, אלא שהם חייבים להתחיל ממקום עליון יותר שלא יוכל להיות תלותי ומוגבל בהשגה כל שהיא. ההתחלה הזאת היא פשוטה, כמו שהעולם התחיל, כמו שתינוק מתחיל, בלי הרבה דעת ומעשים…