הפעם הדברים מעט ארוכים, אבל לא הובאו כאן רעיונות רבים, אלא רק ניתוח מסוים לסיפור שלא דורש ריכוז מרובה.

 "וכן אמר פעם אחת לתלמידו הרב הצדיק הקדוש רבי נתן זכר צדיק לברכה, בעל המחבר ספר ליקוטי הלכות הנזכר לעיל, בתחלת התקרבותו אליו זכרונו לברכה, עת שנכנס אצלו פעם אחת לבדו וספר אז לפניו את כל לבבו, וצוה אז עליו אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה כמה הנהגות ודבר עמו אז הרבה דברים המשיבים את הנפש להחיותו ולחזקו בעבודת השם ובתוך דבריו לקח אותו אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה, בידו הקדושה סביב כתפיו ואמר לו בזה הלשון: "ויותר מזה טוב מאד כשמשיחין את מה שבלב לפני ה' כמו לפני ידיד אמיתי". והדיבורים האלו נכנסו בלב תלמידו הקדוש מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה כאש בוערת ממש, והבין מכך אשר רק על ידי עצה זאת בודאי יזכה לכל מה שצריך בעבודת השם כי כל מניעות מחשבות שיסבב היצר הרע בדעתו וכל מיני מניעות שימנענו, כולם יספר לפני השם יתברך ויבקש מאתו רחמים ותחנונים על כל דבר שיעזרהו להיות כראוי לאיש ישראלי באמת."

 סיפורי צדיקים הם דבר חשוב בפני עצמו, אבל הספר "השתפכות הנפש" בא ללמד אותנו דברים ששייכים אלינו בפועל. לרבי נתן היו התעוררויות רבות בעבודת ה'. אם באים לספר לנו על ההתעוררות שלו, עלינו להבין שאותה התעוררות שייכת לגבינו, ועלינו גם להבין למה היא הדבר שנגע אל ליבו בצורה העמוקה ביותר, ובעזרת ה', יהי רצון שבאמת נלמד את המסר הזה. כדי להבין הסיפור נקרא אותו לאט לאט: "וכן אמר פעם אחת לתלמידו … רבי נתן, זכר צדיק לברכה … בתחלת התקרבותו אליו" – את  הדבר הזה אמר לו ר' נחמן בתחלת ההתקרבות. היסוד המסוים שהוא חידש לו, היה יסוד שנגע לעצם ההליכה והעליה בעבודת ה'. הוא התשתית והיסוד.

 "עת שנכנס אצלו פעם אחת לבדו וספר אז לפניו את כל לבבו" – ר' נחמן אמר את הדבר הזה כשר' נתן היה ביחד איתו לבד. כשהם היו לבד הוא היה יכול לספר לו את כל מה שכואב לו, את כל מה שחסר לו- את שאיפת לבבו. במצב זה של דרישת אלוקים, אומר לו ר' נחמן את הדבור הזה.

"וצוה אז עליו אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה כמה הנהגות" – ר' נחמן היה נותן תקופה מסוימת הנהגה לכל חסיד שבא אליו והתוודה לפניו על חטאותיו, כפי שורש נשמתו והדברים שבהם פגם. כאן הוא הורה לר' נתן את הדרכים שעליו ללכת בהן כדי להגיע אל השלמות העצמית שלו.

"ודבר עמו אז הרבה דברים המשיבים את הנפש להחיותו ולחזקו בעבודת השם" – אחר שהודיע לר' נתן את הדרך והמסלול, עדין חסר הדבר העיקרי- הכוח ללכת. באותה שעה הוא דיבר איתו דברים שמשיבים את הנפש- דברים שמקיימים את הנפש כפי טבעה; דברים שמשיבים את הנפש למצב הנורמלי שלה. כאן חשוב לדקדק- הדברים היו גם "להחיותו" וגם "לחזקו".

עכשיו צריך להבהיר את הדברים. מה באמת שייך לדבר? הלא האמת ברורה וידועה לר' נתן; הדרך כבר ניתנה לו. לקיים את רצון ה'- פשוט שצריך. מה הדבר היחיד שנותר בספק? הרצון, החיות. אין ערובה שהם יישארו תמיד. אמנם גם מי שמחפש את האמת בחייו והולך אחריה, לפעמים יגיעו מצבים שהאמת כבר נגד החיים שלו. הוא יודע שכך האמת, אך המציאות שלו לא יכולה לקבל ולפעול לפי האמת הזאת. על פי רוב זו תוצאה של יאוש. אמת שצריך לעשות את כל הדברים, אבל… אין לנו כבר הסבר. האני שלי לא מקבל את הדברים. ה'אני' במקרה זה הוא מערכת החיות שבי. איך אפשר לעורר את האדם אל האמת? אם מגלים לו שעצם החיים שלו קשורים לאמת הזאת, באופן טבעי הוא יתחזק. צריך למצוא את הפתח שממנו אפשר לגשת אל האמת. דברים כאלו אמר ר' נחמן לר' נתן- דברים להחיותו ולחזקו בעבודת ה'. הדברים נכנסו למערכת החיים שלו, והם גם חיזקו אותו- הם העמידו אותו איתן בתוך מעשיו. הוא התעורר לקיים את האמת מתוך פנימיותו.

אז נסכם לעצמנו בינתיים. ר' נתן נמצא במצב בו הוא גילה את הדרישה העמוקה שלו לקב"ה מתוך כל חסרונותיו, אליהם הוא מבקש ישועה, את הדרך הוא יודע, וכעת ר' נחמן בא לחזק אותו- שכל הדברים שהוא דיבר איתו ייכנסו לו לתוך החיים ממש, והוא לא יקבל אותם בצורה חיצונית.

"ובתוך דבריו לקח אותו … בידו הקדושה סביב כתפיו, ואמר לו בזה הלשון: "ויותר מזה טוב מאד, כשמשיחין את מה שבלב לפני ה' כמו לפני ידיד אמיתי." – ובתוך הדבורים הללו, שבאו לגלות לו כיצד ביסוד חייו הוא שייך אל הדברים, הוא לוקח אותו בידו הקדושה סביב כתפיו ואומר לו: הטוב מכל הוא, להשיח את מה שבלב כמו לפני ידיד אמיתי. הרבה חיזוקים והתעוררויות ישנם, אבל הדבר שיעזור לך תמיד הוא לדעת- הכי טוב לומר את הכל לפני ה' כמו לפני ידיד. לידיד אמיתי אנחנו יכולים פשוט לומר את החיים שלנו. כל מה שכואב, כל מה שמשמח- הכל ממש.

ואם נאמר את הדברים על פי מה שאמרנו עד עכשיו, כך נאמר. קיים חשש מסוים שבו, חס ושלום, החיים שלנו יתנתקו מהשם יתברך, ולא נוכל לצעוד בעבודת ה'. הקימה לא תמיד מובטחת. מהו החידוש הנפלא שאומר לנו ר' נחמן? שלא משנה מה יהיה לך, כמה טוב וכמה רע יהיה בך, את כל זה- תגיד לפני ה'. מה שאתה- אתה עצמך ממש, את מה שהיית מדבר ומבטא לפני החבר, את אותם הדברים תגיד להשם יתברך. לא משנה כמה גרוע תהיה. מה שלא תהיה- תוכל להיות עם ה', כפשוטו.

"והדיבורים האלו נכנסו בלב תלמידו הקדוש מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה כאש בוערת ממש" – יסוד ההתעוררות הגדולה כאן התגלה בחידוש הנפלא הזה. אם אתה מבין באמת, שתוכל תמיד, לא משנה היכן תהיה, לדבר על כל מה שאתה לפני ה', אז באמת תמיד תוכל להיות עם ה' ממש. ודבר זה בער בו כמו אש- הלב שלו התלהט כל כך מהפלא העצום הזה, חסד שאותו אנחנו לא מתחילים לקלוט.

"והבין מכך אשר רק על ידי עצה זאת בודאי יזכה לכל מה שצריך בעבודת השם, כי כל מניעות מחשבות שיסבב היצר הרע בדעתו וכל מיני מניעות שימנענו, כולם יספר לפני השם יתברך ויבקש מאתו רחמים ותחנונים על כל דבר שיעזרהו להיות כראוי לאיש ישראלי באמת" – כאן מתגלה הדבר שעורר אותו. הוא גילה שהעצה הזאת שייכת לו לכל רגע ולכל מצב בחיים. לא יהיה מצב בו הוא לא יוכל להשתמש בעצה זו. גם אם יתגברו עליו מניעות ונסיונות שיקשו על מהלך חייו שבעבודת ה', ויש חשש מסוים שבעקבותם הוא יסטה מעבודת ה' בגלל שנוצרת סתירה לחיים שלו, והוא לא יצליח לגלות שהחיים שלו בעצם נמצאים בתוך עבודת ה'. אז גם אם יקרה דבר כזה- גם את זה הוא יספר לפני השם יתברך. לא משנה כמה ירצו לדחות אותו, תמיד הוא ידבר על כך לפני ה'. תמיד בפנימיות לבבו יהיה לו את הקשר העמוק הזה עם השם.

יש לכל אחד ידיד אמיתי. כבר זמן מה שהוא מחכה שתשוחחו לפניו על כל מה שיש להם בלב. בעניין זה לא משנה לו מה המדרגה שלכם, או מה עשיתם לפני שעה קלה. כמה שהחיים יכולים להיות ירודים- על זה תדברו עם ה'. או אז תמצאו אותו תמיד בחייכם-שלכם.