הטקסט שלפנינו נכתב על ידי זלמן שזר, בני שלבים (כמפורט בטקסט ובהערות): בשלב ראשון, כנראה בסביבות שנת תשי"ד, רשם שזר בפנקסו ראשי פרקים מפורטים משיחתו עם רש"מ על חייו (על פי ניסוחו של שזר, נראה שהרישום נעשה בזמן אמת), התקרבותו לברסלב ועלייתו לארץ הקודש. הרישומים תפסו 14 עמודי פנקס ונרשמו שלא על פי סדר כרונולוגי או הגיוני. בשלב שני, כעשר שנים לאחר מכן, שחזר שזר, על פי רישומי הפנקס, את שיחתו עם רש"מ, והעלה את הדברים על הכתב כסיפור דברים מסודר, בגוף ראשון, כאילו המספר הוא רש"מ עצמו. הרישום המאוחר יותר תופס 9 עמודים גדולים, ואותו הבאנו כאן. חלקים מהפנקס – שאינם קשורים ישירות לסיפור – לא צוטטו על ידי שזר ברישום המאוחר יותר. להשלמת הדברים, הבאנו את חלקם בהערות. לטקסט נוספו הערות שוליים על ידי העורכים, במטרה להרחיב, להסביר ולתת רקע לדברים ולדמויות המוזכרות.

הברסלבים הראשונים בירושלים[1]

כיצד הגיעו חסידי ברסלב הראשונים לירושלים עיה"ק, ומי סייע בידם להקים את המנין הראשון שלהם ומי היה שהפריע להם בהקמתו – עוד פרשה גדולה היא וטעונה חקר.

אני רק את אשר שמעתי מפי שיירי הראשונים אעלה על הנייר, כי הולכים הדברים ומטשטשים ומתערבבים או נשכחים כליל.

הברסלבי הראשון שהכרתי והוקרתי בירושלים היה היקר באדם[,] הישיש ר' מאיר אנשין ז"ל, מוכר הספרים שהיה מתהלך בחוצות ירושלים לכל דורשיו עם ילקוטו על שכם. (נוהגים חסידי ברסלב לכתוב את השם הקדוש הזה [ברסלב] לא בצ' כמו שנהגו המשכילים החוקרים ברוסיה, כי אם בס' או בש'[,] על פי דברי יחזקאל הנביא: "והסירותי מכם את לב האבן ונתתי לכם לב בשר").

איש תל אביב הייתי אז, שהיה מזדמן לירושלים רק מפרק לפרק, ובהזדמנותי לירושלים הייתי מוצא אותו בביתו של ידידי המנוח[2] יצחק בן צבי שהיה לקוח קבוע שלו, בעניינים שהוא עסק בהם באותה שעה. גם ידידי [פרופ'] גרשם שלום היה נוהג להעשיר את ספריתו הגדולה מן המכמנים שהיה מוצא בילקוט(ו) ר' מאיר אנשין. אנכי מן (הלקוחים) [לקוחות] הצעירים הייתי[,] שהם צירפו גם אותי לרשימת הקונים שהיה ר' מאיר דואג למלא את מחסורם. אני אמרתי אז לאסוף לי את כל שאפשר לאסוף בענין המחלוקת שבין ר' יעקב עמדין לר' יונתן אייבשיץ. ואכן, תיתי לו שכל מה שיש בספריתי בענין זה – מידו יש לי.

ומכיון שהייתי מזדמן לירושלים בזמנים מסוימים, לכל ישיבה של הועד הלאומי, ולכל מסיבה של הועה"פ של המפלגה, הייתי מוצא את ר' מאיר הזקן מצפה לי ומביא לי מהני מילי מעלייתא, מהם – ידועים ונפוצים ומהם מיקרי המציאות. והיה נהנה בכל פעם שהצליח ליהנות אותי.

היה זה עוד לפני שחלה את חוליו ברגליו וההליכה כבדה עליו, והוא לא עייף גם אז להתהלך על פני סמטאות הישוב הישן ולרדת למרתפים ולאסוף לשקו מכל הטוב שחשקה בהם נפש לקוחותיו, ומכאן היה מפרנס את עצמו ואת בניו המרובים והיה דואג ללימודם ולהכנתם לחיי עבודה וחסידות גם יחד.

מדי פעם בפעם הייתי מבקשו לספר לי מקורות חסידי ברסלב ואיך הגיע לכך ומה היו פרשיות רדיפות שאר החסידים נגדם. בדרך כלל לא היה מפרסם דבריו ברצון, משום שחשש לבזיון כבוד חכמים שהיו מנוגדים לחסידי ברסלב, אולם כאשר הפצרתי בו מאוד וחזרתי והפצרתי והקשרים שבינינו בנתיים עמקו והתרחבו נענה לי סוף סוף, והוא הרשה לי לרשום מפיו בפנקס הקטן שהיה בידי שנים רבות. יש שסיפר מרצונו ויש שלמדתי מ[תוך] תשובותיו על שאלותי, ופנקס הכיס הזה על כל י"ד עמודותיו [עמודיו] היה שמור איתי בכל ג[לגולי?] עשרות בשנים, עד אשר מזכירתי החרוצה העלתה אותו לי מגנזי. ואת אשר שמור בפנקסי זה, אותו ארשום כאן לזכרון, כפי שסיפר לי אז, עד כמה שאפשר בלשונו ממש,

ואלה דבריו:

עיירתי עיירת חסידים היתה: זינקוב אשר בפודוליה. והרבי של העיירה היה נכדו של הרב מאפטא זצ"ל. בראשונה מלך בעיירה בנו של הרב מאפטא, ר' יצחק מאיר[3] זצ"ל, ואחריו – בנו ר' זיסלה[4] ואח"כ – בנו של ר' זיסלה שהיה האדמו"ר בימי ילדותי, ר' חיים'ל[5]. לו היו שני בנים, ר' פנחס'ל ור' משה'לי, שהוא, ר' משה'לי, היה בן גילי וחברי ללמודים[6]. ר' חיים'ל היה "חכם עולם", ניהל ישיבה בביתו, ואני למדתי עם ר' משה'לי חברי. היינו לומדים יחד תורה מפיו. ואז נוכחתי לדעת כי "נהרא, נהרא ופשטיה" ואין הבן אלא "כרעא דאבוה" ולא יותר[7].

כבן עשרים וחמש שנה הייתי כשנתאלמנתי.[8] ואז רבו צרותי, קמתי ויצאתי לעיר הגדולה, לברדיצ'ב.

עד אז לא שמעתי על חסידי ברסלב – ולא כלום.

לא ידעתי כלל כי הרבי הקדוש ר' נחמן זי"ע, היה פעם בחיים. אבל שם עזרני הקב"ה ושכרתי לי חדר בביתו של חסיד ברסלבי[9]. הייתי רואה אותו לומד תורה בהתלהבות מיוחדת. פעם שאל אותי, חסידו של איזה רבי אני. נזהרתי מלהגיד לו, פן אעיר עלי חמתו של הרבי שלו, אמרתי בליבי: מוטב שאקדים ואשאל אותו: חסידו של איזה רבי הוא. אמר לי: ברסלבי אני. ואני עוד מעולם לא שמעתי על קיומו של רבי כזה. אמר לי: רואה אני שאלמן גלמוד אתה ומצטער הרבה, וחייב אדם לעשות משהו כדי להפיג את צערו. אייעץ לך להכנס לידידי, שהוא חכם גדול והוא מוחזק גדול להפיג צערם של בריות. לקחני והביאני אל ידידו. זה היה הנכד של הרבי הקדוש ר' נחמן זי"ע[10]. והוא, כמובן, לא היה אדמו"ר כלל כי אם רואה חשבונות פשוט, סוכן ב"אגנסטבו"[11].

באתי אליו במוצאי שבת קודש. והוא היה נוהג בכל מוצאי שבת לנגן בכינור, ואני עוד בהיותי בזינקוב למדתי אצל כלי-זמר[12] לחלל ב"פלייט"[13] ומאוד אהבתי נגינה. התחלנו להתרועע זה עם זה. והוא החל לספר לי מנפלאות ברסלב ומגדולתו של ר' נחמן נחל נובע מים חיים, זי"ע, ואורו עיני.

עמדתי אז לנסוע הביתה, לזינקוב. עיינתי בדבר והתחרטתי, והחלטתי לשים את פעמי לאומן, מקום קברו הקדוש של ר' נחמן זי"ע. ישבתי באומן כשלשה חדשים[14]. ביקרתי את קברו של הרבי ולמדתי בבית המדרש של אומן עם עשרה בטלנים את ליקוטי מוהר"ן והיינו רוקדים כל ערב. שם למדתי לדעת כיצד היה הרבי הקדוש חובב ומחבב את ענין הישיבה בארץ ישראל.

ואני עוד מילדותי אהבתי מאוד את ארץ ישראל, והתגעגעתי להגיע לארץ כל ימי חיי. אז היו מספרים כי הברון הירש רוצה להוציא יהודים מרוסיה ולהושיבם בארגנטינה[15], ויש חו"צ[16] המטיפים לעלות לארץ ישראל. סיפרו בבית, כי אבי השתתף אז בקניית מגרש בירושלים.

החלטתי לעלות לארץ הקודש. כסף לא היה לי, יצאתי מברדיצ'ב לטריאסט[17]. בטריאסט נכנסתי אל לשכת הציונים ושם נתנו לי מחצית כרטיס נסיעה לא"י (זוכרני כי שם האיש שנתן לי את הכסף היה: סמואל)[18].

בדרך בין ברדיצ'ב לטרייסט בקרתי את העיר וין[19]. אמרתי לבקר את גדולי ישראל לפני עלייתי לארץ. בקרתי את ר' יצחק שמלקס[20], רבה של קראקא, ואף את ר' יצחק אלחנן ספקטור, הרה"ג מקובנא, עוד זכיתי לראות[21]. הימים היו ימי ההתייצבות של צעירי ישראל לצבא. בא אחד עם בנו לר' יצחק אלחנן לבקש ברכה מפיו. ניצלתי את ההזדמנות היקרה הזאת ובקשתי את ר' יצחק אלחנן לברך גם אותי.[22] שם כפיו הקדושות על ראשו וברך אותי. רק מילה אחת שמעתי ואותה זכרתי כל ימי חיי ואינני מגלה אותה לאיש[23].

גם את בנו של ר' שלמה קלוגר מבראד ראיתי (הרבי כידוע אומר בליקוטי מוהר"ן כי "גדול בישראל שפוסק הלכות יכול גם לגלות מופתים, שנאמר "מופתיו ומשפטי פיו", תהלים ק"ה,ה).

זכורני כי לוינא הגעתי ימים אחדים אחרי מות ת. הרצל.

בבית לא ידע איש על עלייתי. ידעתי כי יתנגדו לכך ופחדתי מפני המחלוקת, וכך בבואי לארץ הודעתי להם מיד במכתב. ומרוב רוגז על מעשי זה החזירו לי ההורים את כל מכתבי אליהם, ללא כל תשובה. כעבור שנים כתב לי אבא ז"ל כי אמא ציערה אותו מאוד, כי חשדה בו שהוא ידע על מזימתי זו והעלים אותה ממנה[24]. הורי וכל משפחתם היגרו אח"כ לאמריקה ונפטרו שמה[25].

בספינה היו אתי רק אנשים זקנים. וכולם התפלאו שאני, צעיר לימים, נוסע לארץ ישראל. כתשעה חודשים ארכה נסיעתי[26].

בירושלים מצאתי בבואי מנין של חסידי ברסלב[27], שמיסדו היה ר' ישראל הלפרין[28] המכונה קארדונר[29]. וגם הוא לא נולד ברסלבי, כי אם א געווארענער[30]. כעבור חצי שנה התחתן[31] ויצא לצפת ואני נשארתי לנהל במקומו את המנין בירושלים.

היו אז במניינינו זקנים אחדים: היה ר' נחמן[32], שעוד הכיר אישית את ר' נתן. איש כפר היה ולמדן מופלג. ר' נתן עצמו התאכסן פעם אצלו בהיותו בטטיוב;[33] היה גם ר' אברהם בנו של ר' נחמן טורטשינער[34], תלמידו של ר' נתן ומשמשו. כל שנה היה נוסע לאומן ולימות החורף היה שב לירושלים. הוא שכתב את "ביאור הליקוטים", והוא שהכניסני לתוך סודות סודות "ליקוטי (ה)מוהר"ן"[35].

עוד היה איתנו זקן אחד, רבי אהרן[36], מזקני חסידי ברסלב. גם המלמד משה אפרים,[37] אף הוא מזקני החסידים, עלה אז לארץ. היה גם ר' אייזיק הכהן[38] ואף ר' נפתלי כהן[39] שעלה מברדיצ'ב, אף הוא היה כבר חסיד ברסלבי לפני עלייתו. כולם היו עניים מרודים והבנים היו תומכים בהם. צעירים לא היו במנין מלבד שנינו, ר' ישראל קרדונר ואנכי.

השטיבל שלנו היה ברחוב "גמילות חסד" [40] בעיר העתיקה, וזה היה השטיבל היחידי הברסלבי בירושלים. היה עוד שטיבל ברסלבי בצפת, ושם היה חי הסוחר העשיר הברסלבי, רבי נתן[41].

בכל שנה היו מתוספים עולים חדשים. אחרי כן הצטרפו גם מקומיים. לפעמים שולחים גם חסידי ברסלב מאמריקה משהו.

בעוד שנתיים אי"ה אגיע לגבורות[42].

סבא שלי, אהרן חיים שהיה מכונה ר' אלתר, נפטר שנה אחת לפני שנולדתי,[43] והוא היה גזבר בתחנה של קמח ונפטר כבן 35. חותנו היה העשיר שבעיירה.[44] והוא גם צייר היה,[45] וגם אחיו,[46] זובוביץ[47] שמו – היה צייר נודע. ושניהם צריכים בכוחות עצמם, ללא כל חינוך והוראה מקצועית.

מראשיתנו התחלנו לטפל בהפצת מעיינות מוהר"ן. קיבלתי קצת סיוע מחסידי ברסלב באמריקה ופרסמתי את ההגדה "אור זורח". הדפסתי וחזרתי והדפסתי אותה שלש פעמים.[48] אח"כ הדפיסוה אחרים. ור' ישראל קרדונר הדפיס את ליקוטי מעשיות[49]. ומאז – כל חסיד טוב מזדרז לקיים את "יפוצו מעיינותיו חוצה".[50]

* * *

[51]נמצאנו למדים מפי עדותו של חברי ובן קריתי(?) ר' מאיר אנשין זצ"ל כי מייסדו ומנהלו של השטיבל הראשון הברסלבי בירושלים היה על סף המאה[52] הרב החסיד ר' (אברהם) [ישראל] היילפרין, המכונה ר' (אברהם) [ישראל] קארדונר, כנראה ע"ש העיירה קארדון[53], וכי לא היה גר בירושלים אלא חצי שנה ויצא לצפת.

ועל פעילותו בצפת ואח"כ בטבריה לאחרי יציאתו מירושלים, יש עכשיו בידי עדות אישית שניה מפי תלמידו הנלהב וידידי עוז ילח"א ר' ישראל דב אודיסר בעל האגרות בספר אב"י הנחל,[54] שי"ל בירושלים ([הוצאת] קרית ספר[,] תשכ"ט). את הרשימה כתב לפי בקשתי והיא נתפרסמה כקונטרס נספח בסוף הספר[55].

---

הערות:

[1] מאמר זה נכתב על ידי זלמן שזר על פי שיחה עם רש"מ אנשין אותה רשם בפנקסו (כמוזכר בהמשך: "הוא הרשה לי לרשום מפיו בפנקס הקטן שהיה בידי") שנים קודם לכן תחת הכותרת: "מפי מאיר אנשין". שני כתבי היד נמצאים בארכיון גנזים, בארכיון שזר, זלמן 248 ומתפרסמים כאן באדיבותם.

התוספות והביאורים בסוגריים מרובעים והערות השוליים הם של העורכים: ר' יואל גבירץ ר' נתן אנשין. תשואות חן להר"ר דוד דגן על הוספותיו המחכימות.

[2] מכאן שהטקסט נכתב לא לפני ניסן תשכ"ג, שאז מת יצחק בן צבי. כאמור, רשימה זו נכתבה על פי "מפי מאיר אנשין", שגם היא אינה נושאת תאריך, אולם מתוכה עולה כי נכתבה בשנת תשי"ד. ראה גם בהערות להלן.

[3] רבי יצחק מאיר השיל (תקל"ו-תרט"ו).

[4] רבי משולם זושא השיל (תקע"ג-תרכ"ד)

[5] רבי חיים מנחם השיל (נפטר תרנ"ג)

[6] בפנקס זינקוב נכתב: "העיר נחלקה לארבע רבעים. ברובע אחד ניהל הרבי ר' פנחס'ל את חצרו; וברובע השני ניהל אחיו ר' משה'לה את חצרו. לקראת כל חג ומועד היו מגיעים לאדמו"רי זינקוב עשרות ומאות חסידים מהסביבה".

[7] לא ברורה משמעות הדברים.

[8] על פי המלצות שכתבו לו רבני זינקוב, מתברר שהוא התאלמן באמצע שנת תרס"ג. אם כן, הוא נולד בתרל"ח, והיה בפטירתו בן 83. אולם ראה הערה 43.

[9] ע"פ עדותו של ר' יצחק אנשין, צעיר בניו של רש"מ, לר' דוד דגן ("לדמותו של החסיד הנלהב ר' ברוך ברדיטשובער" ירחון ברסלב גליון 7 עמ' 23-24 וב"בצילו של הרבי"), הכוונה היא לרבי ברוך גלנט, המכונה ר' ברוך בארדיטשעווער (נפ' תרפ"א), מתלמידי ראבר"נ, אביו של ר' יוחנן גלנט.

[10] הוא ר' אייזיקל מברדיטשוב שהיה נכד רביה"ק הן מצד אביו והן מצד אמו וכונה "המיוחס": בן ר' שמחה ברוך בן מרת שרה בת רביה"ק, ומצד אמו: מרת רבקה מרים בת מרת אדל בת רביה"ק.

[11] מרוסית: סוכנות.

[12] מנגנים.

[13] חליל. הוא ידע לנגן גם על קלרינט, סקסופון וכינור.

[14] במשך שלושת החודשים הוא למד את כל ה'ליקוטי הלכות'.

[15] בסביבות שנת תרנ"א הקים הברון מוריס הירש את חברת יק"א, במטרה להוציא יהודים משטחי האימפריה הרוסית, שם סבלו מאנטישמיות חמורה, וליישבם ביבשת אמריקה, ובעיקר ב"מושבות הברון הירש" בארגנטינה. החברה המשיכה לפעול גם לאחר מותו של הירש בשנת תרנ"ז.

[16] חובבי ציון.

[17] נמל טרייסט שבצפון מזרח איטליה (על גבול סלובניה דהיום), היה אז אחד הנמלים החשובים ביותר באירופה.

[18] השווה עם המובא ב"מסכת סופרים וספרות" לא.מ. הברמן: "על עלייתו סיפר לי [ר' שמואל מאיר אנשין] דברים אלה: כסף לא היה לו. נדד ממדינה למדינה וממקום למקום עד שבקושי הגיע לטריאסטי. הוא בא לשם בחוסר כול ובביטחון גדול בחסדי השם. בכל יום ויום היה בא לנמל, לזכות לכל הפחות ולראות אנייה המפליגה לארץ ישראל. געגועיו היו גדולים לנסוע בה, אבל לא היתה בידו פרוטה לפורטה. תחילה בכה בליבו, אבל כשראה את האנייה יוצאת לדרכה, נתכסו עיניו בדמעות. ניגש אליו אדם אחד ואמר לו: "אני רואה אותך בא לנמל בכל יום, למה אתה עושה זאת?" השיב לו: "נפשי יוצאת לעלות לארץ ישראל, אלא שאין לי כסף כדי לקנות כרטיס נסיעה. נחמתי בעניי היא לראות לכל הפחות את הים שדרכו נוסעים לארץ ישראל". הסתכל בו האיש ואמר לו: "אם זקנה יש לי בירושלים. אני אתן לך כסף על מנת שתקנה לך כרטיס ואתה תחזיר לה את הכסף כשתבוא ארצה". שאל לשמו ולשם אמו, והאיש אמר לו: "למה זה תשאל לשמי? תיגש לכותל המערבי, ושם תמצא את אמי הזקנה ותחזיר לה את הכסף. בארץ ישראל מכיר אותה כל אחד ואחד". קיבל את הכסף, קנה כרטיס ועלה ארצה. כשהגיע לירושלים ובא לכותל המערבי, שאל על זקנה הרגילה לבוא לכותל, ושם איש לא יכול היה לומר לו מי האשה הזו" (מסכת סופרים וספרות, א.מ. הברמן).

[19] וינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית

[20] רבי יצחק יהודה שמעלקיש (תקפ"ז-תרס"ה), בעל שו"ת 'בית יצחק'. משנת תרנ"ד כיהן כרבה של לבוב. לכאורה חל כאן בלבול כלשהו, שכן רבי יצחק שמלקס לא כיהן כרב בקראקא אלא בן אחיו.

[21] גם לבנו ר' אברהם אנשין סיפר שביקר אצלו בדרך לארץ ישראל, אך לא ברור איך היה יכול לבקר את רבי יצחק אלחנן בדרך לא"י שאליה נסע בתרס"ד, כפי שמוכח מההמלצות שקיבל רש"מ על ספר 'כתבי הגר"י' מכל הרבנים שביקר אצלם בדרכו לארץ. שהרי רבי יצחק אלחנן נפטר שמונה שנים לפני תרס"ד – בתרנ"ו. נכד רש"מ ר' אהרן יוסף אנשין העלה את הסברא שאולי היה זה כשלמד רש"מ בליטא בתקופת בחרותו, כפי שכותב רבה של זינקוב במכתב המלצה שמסר לו לאחר שהתאלמן. גם הלשון 'עוד זכיתי לראות' מגלה אולי שלא היה זה בדרך לארץ ישראל, אלא שנים קודם לכן.

[22] יש כאן אולי רמז שאף הוא היה אז בגיל הגיוס.

[23] בסוף ימיו שיכנע אותו בנו ר' שמעון, שיגלה לו במה בירכו רבי יצחק אלחנן, והוא גילה לו כי הוא ברך אותו בשתי ברכות – בנשיאת חן ובאריכות ימים. ואולם, זה אינו מתאים עם הכתוב כאן שהוא שמע מברכות הרב 'רק מילה אחת'.

[24] כך אכן היה, הוא העלים את הנסיעה מאמו, אך אביו ר' אפרים זלמן כן ידע זאת ואף ליווה אותו עד תחנת הרכבת בברדיטשוב, שם נפרד ממנו בדרכו לארץ ישראל.

[25] הערה במקור: בת למשפחה זו היא העורכת הנודעת [רות ננדה אנשין].

[26] בפנקס, שנרשם כאמור בשנת תשי"ד, נוסף: "עכשיו מלאו יובל שנים לנסיעתי". משם אנו למדים שהשיחה נרשמה מפיו בשנת תשי"ד. אך יתכן מאוד שאין כוונתו ל-50 שנה בדיוק, אלא פחות או יותר.

[27] בתחילת ספר "השתפכות הנפש" שהדפיס רבי ישראל קרדונר באותה שנה (תרס"ד) הוא כותב: "וכעת עזרני השם יתברך שזכיתי לקבוע דירתי בפה עיה"ק תובב"א ולייסד גם כן בית-המדרש הנקרא על שמו הקדוש להתפלל וללמוד… וזכיתי גם כן להדפיס הספר הקדוש הזה מעט הכמות ורב האיכות."

[28] רבי ישראל ב"ר יהודה הלוי היילפרין מקארדאן. התקרב לברסלב בשנת תרמ"ט. נסע לאומן להשתטח על ציון רבינו ז"ל ומשם לרבי נחמן הרב דטשעהרין שקירבו מאד ודיבר עימו כמה ימים ואח"כ שלחו אל ר' משה ברסלבר, תלמיד מהרנ"ת, שהפך מאז לרבו המובהק. יסד יחד עם ר' שמשון בארסקי את ישיבת "אנשי מעמד" באומן והדפיס בשנות תרס"א-תרס"ג, בלעמבערג רבים מספרי רז"ל ותלמידיו. אח"כ עלה לא"י והתגורר לסירוגין בירושלים, טבריה, צפת ומירון. גם בא"י המשיך ביתר שאת בהדפסת ספרי רז"ל ואנ"ש. יסד בירושלים בימ"ד ע"ש רבינו ז"ל ובצפת ומירון חברת "קימת חצות לילה" של אנ"ש. בכל מקום בואו קירב רבים לדעת רז"ל וכל שבורי גוף ונפש מצאו אצלו מקלט. מא"י נסע כמה פעמים לאומן על רה"ש ובדרכו ביקר בהרבה מקיבוצי אנ"ש. בקיץ דשנת תרע"ד חזר בפעם האחרונה לא"י ומאז לא יצא עוד עד לפטירתו בשנת תרע"ט. מנו"כ בטבריה ועל מצבת ציון קבורתו נחקק: פ"נ ר' ישראל ברסלבר ב"ר יהודה ליב נ' ט' חשון ש' תרע"ט תנצב"ה. (גידולי הנחל)

[29] בפנקס נוסף: "כי גליצאי היה". קארדון פירושו 'מעבר לגבול' כך כינו באוקראינה את תושבי גליציה הסמוכה.

[30] באידיש: 'אחד שנהיה' – חסיד ברסלב.

[31] תולדות שמואל (עמ' ק"ד) "יום א [י"ט אב תרס"ה] היה הנישואין של ידידנו ר' ישראל קארדאנער"

[32] לא ידועה זהותו.

[33] העיירה טטייב שבאוקראינה.

[34] צ"ל: טולטשינער. רבי אברהם ב"ר נחמן הלוי חזן. נולד בשנת תר"ט לאביו ר' נחמן מטולטשין. מגדולי אנ"ש בדורו וגאון עצום בנגלה ובנסתר. קירב עשרות אנשים לדעת רבנו ז"ל. קיבל מר' אהרן מליפאוויץ את מגילת הסתרים של רז"ל. בשנת תרנ"ד עלה לא"י והתיישב בירושלים (לפני עלותו נתן גט פיטורין לאשתו, בת ר' נתן טעטעווסקי, שלא רצתה לעלות עמו). דר במשך כעשרים שנה בא"י והיה נוסע בכל שנה לאומאן על ראש השנה. בנסיעתו האחרונה. בחדש אב דשנת תרע"ד, נשאר באומאן ונפטר שם בערב ר"ח טבת תרע"ח. מנו"כ באומאן ועל קברו נחקק: פ"נ ר' אברהם ב"ר נחמן הלוי מארץ ישראל. בזיווג שני היה חתנו של ר' נפתלי הכהן מבארדיטשוב. ספריו אשר חיבר: ביאור הליקוטים, חכמה ותבונה, כוכבי אור, שיחות וסיפורים, ימי התלאות ועוד כתבי יד וחיבורים אשר לא נדפסו ורובם אבדו בעיר העתיקה בירושלים.

[35] על שער הגדת 'אור זורח' שהו"ל רש"מ הוא כותב:

"והיה השתדלותי זה לזכרון קדוש לשם עולם למורי ורבי המובהק במילי דחסידותא וארי שבחבורה, מופלג בתורה ויראה, עניו ושפל ברך, הר' אברהם ב"ר נחמן חזן ז"ל מטולטשין. הוא אשר גילה לנו את העיון והעמקות והפלפול שבספרי רבינו הק' זצוק"ל"

[36] בתולדות שמואל (עמ' פה) מוזכר אחד מחסידי ברסלב בשם ר' אהרן, ללא ציון שם משפחתו

[37] לא ידועה זהותו.

[38] מוזכר בתולדות שמואל (שם).

[39] ר' נפתלי ב"ר יצחק דוד כהן (רוכמאן) מבארדיטשוב חותנו של רבי אברהם ב"ר נחמן בזיוו"ש, אדריכל במקצועו, ראבר"ן היה משבחו בזה שעסק בעבודתו רק בימות הקיץ וחסך ממון שיספיק לו לימי החורף ויהיה ביכלתו לעבוד את ה' בתורה ותפילה ללא שום דאגת פרנסה (שש"ק ג' קעה) בנה את הקלויז באומן בתרס"ג ואח"כ ברח לא"י מפני שכומרי העיר ביקשוהו שיבנה בנין נאה גם עבורם. נפטר בג' אייר תש"ב (ע"פ גידולי הנחל ח"ב).

[40] שם היה הגמ"ח הגדול של משפחת פרוש.

[41] כנראה מדובר בר' נתן ב"ר צבי טרוביצער מצפת. חתנו של ר' שמואל פיקסל מצפת. אליו נכתבו כמעט כל מכתבי ר' נתן ב"ר יהודה מטבריה המכונסים בספר נתיב צדיק. בשנת תרס"ט ייסד יחד עם ר' ישראל מקארדאן בימ"ד וחברת "קימת חצות לילה" לאנ"ש בצפת. ברשותו היו כתבי יד רבים של חשובי אנ"ש. נפטר בשנת תרע"ט ומנו"כ בצפת.

[42] בפנקס: "ב-1897 נקראתי לצבא… בעוד שנתיים אהיה איפוא בן שמונים", והיות ובאותם שנים גיל הגיוס היה 21, הרי שרש"מ נולד בשנת תרל"ו, ובשנת תשט"ז, שנתיים לאחר כתיבת הפנקס (שנכתב בשנת תשי"ד), הגיע לגיל שמונים. ולפי זה כשנפטר בשנת תשכ"א היה בן 86.

[43] רא"ח כותב: "נולדתי ביום ז' לחודש אייר שנת תקצ"ה".הרי שנפטר בתר"ל. אך אם כן משמע שרש"מ נולד בתרל"א.

לסיכום גילו של רש"מ בפטירתו, יש בנתונים שבידינו כמה סתירות:

א. אם הוא נקרא לצבא ב-1897, כפי שאמר לשזר, והיה אז בן 21 (גיל הגיוס בצבא הצאר באותה תקופה), הרי שהוא נולד בתרל"ו, והיה בפטירתו בתשכ"א – בן 86. גם מתקבל על הדעת שר' אפרים זלמן שנולד בתרט"ו היה כבן עשרים כשנולד לו רש"מ שהיה בנו הראשון, כך שרש"מ נולד בתרל"ה והיה בפטירתו בתשכ"א בן 86.

ב. אם, כפי ששמעתי מנכדתו נחמה בת בתו העניא רחל, היה צעיר בשנתיים מחמיו ר' יעקב צבי פילמר שנפטר בתרצ"ט בגיל 68, הרי שנולד בתרל"א, ורש"מ נולד בתרל"ג והיה בפטירתו בתשכ"א – בן 88.

ג. אם סבו ר' אהרן חיים נולד בתקצ"ה, כפי שהוא כותב, ונפטר בגיל 35 כפי שרש"מ אמר לשזר, הרי שנפטר בתר"ל; ואם רש"מ נולד שנה אחרי כן, כפי שאמר לשזר, הרי שנולד בתרל"א והיה בפטירתו בתשכ"א – בן 90.

ד. בעקבות שנת לידתו של אביו ר' אפרים זלמן בתרט"ו, כפי שרשם אביו ר' אהרן חיים, ושנת לידת אמו בתרי"ח,  כפי שנרשם ברשימת הנוסעים בהגיעה לארה"ב ב-1907 שהיא בת 49 וכפי שנרשם בדו"ח הנהלת בית העלמין שבו נקברה – היא היתה בפטירתה ב-1938 בת 80. כך שניתן לקבוע בוודאות שרש"מ לא היה בן 96 בפטירתו כפי שחשבו לאחר פטירתו. הנחה זאת נבעה מכך שבתעודת הזהות שלו צויינה שנת לידתו – תרכ"ה, אך זה שגוי, שהרי בתרכ"ה היה אביו ר' אפרים זלמן בגיל 10 בלבד, ואמו היתה בת 7 בלבד.

בכל אופן, גיל הפטירה הסביר ביותר הוא 90, משום שרש"מ אמר לבנו ר' אברהם שהוא עוד "סָפַר" את הלמ"דים, וככל שהיה מבוגר יותר בשנות הלמ"ד מסתבר יותר שהוא אכן ידע לספור אותן, כך שאם היה בן 90 הרי חי בשנות הלמ"ד 9 שנים – מתרל"א; ואילו ההנחה שהוא היה בפטירתו בן 83 לא מסתברת, כי לפי זה הוא חי בשנות הלמ"דים שנתיים בלבד – מתרל"ח.

ואולם, אם נולד בתרל"א, הרי שב-1897, תרנ"ז, היה בן 26, ולפי דבריו שבגיל 25 התאלמן ויצא לברדיטשוב, ומשם לאומן, ולפי הידוע שמאומן הוא יצא למסע על פני ערים רבות ואסף המלצות לכתב היד שממנו נדפס 'כתבי הגר"י' ובסוף  שנת תרס"ד כבר היה בארץ ישראל – מתי הוא היה בצבא?

לגבי השנה שבה התגייס רש"מ (ראה הערה 42), זו ראיה חזקה לגילו רק אם אין מידע סותר. שכן דבר ידוע הוא כי בני התקופה נהגו "לשחק" ככל האפשר עם הגיוס, ותמיד ניסו לבטל או למצער לדחות את הגיוס באמצעות זיוף גיל המועמד לגיוס, וממילא יתכן כי באותה שנה נקרא לאחר דחיות, ובאמת היה אז בן למעלה מ-21.

[44] בפנקס נוסף כאן: "פעם בא והודיע שלא ישוב לטחנה. חותנו היה גביר העיר, היה יושב כל הימים ולומד,  והוא גם צייר היה, וצייר תמונות של קבלה.  וגם אחיו – זיבוֹפּיסֶץ  היה. רק ראה אדם – צייר תמונתו, והכל – מאליו".

עזיבת העבודה בטחנה היא בהתאם  למסופר במשפחת אנשין כי ר' אהרן חיים ראה בחכמת היד כי הוא ימות בעוד שנה, והקדיש את כל השנה לתורה ועבודת ה'.

[45] הציורים שלו בקבלה, וסתם ציורים של פרחים וחיות, נמצאים אצל בני המשפחה עד היום.

[46] רא"ח כותב: "אחי משה נולד ביום וא"ו חמשה ימים ל[ח]ודש שב(ת)[ט] תר"ז".

[47] בפנקס מופיע במקום זובוביץ – זיבופיסץ (– צייר ברוסית, ואולי ממילה זאת נגזר שם משפחתו זובוביץ).

[48] בפנקס מופיע כאן המספר 2000 ואולי הכוונה לאלפיים עותקים שנדפסו מההגדה הזאת.

[49] באותה שנה (תרס"ד), הדפיס רבי ישראל שיחות מלוקטות מהספרים: שבחי הר"ן, שיחות הר"ן, חיי מוהר"ן וימי מוהרנ"ת, בתרגום לאידיש, "כדי שהאנשים הפשוטים יוכלו גם כן להבין".

[50] בפנקס נוסף כאן:

נחלש זכרוני מאד.

התחתנתי בארץ ונשארתי בלי ילדים. התחתנתי בשלישית נשאתי אשה מברדיצ'ב, בת של חסיד מברסלב,  והיא ילדה לי בנים. ועכשיו יש לי נכדים ונינים.

שנַים בעלי מלאכה; אחד פקיד בתנובה; אחר – חזן נודע ולומד בישיבה; ואחד סופר סת"ם;  ואחד לומד בישיבת חיי עולם. שקועים בפרנסה. אולם כ[ו]לם נהנים מיגיע כפם וכ[ו]לם חסידי ברסלב ומתפללים אתי יחד.

ואני כוחותי כלו.

[51] שני הקטעים הבאים הם דברי זלמן שזר.

[52] תחילת שנות ה–1900.

[53] הערה במקור: "על פשר המילה קארדונער עי' בספרו השנון של ידידי פרופ' דב סדן "חן גריבעלעך", ירושלים תשל"ב עמ' " [כרך 1, עמ' 97-102, שם עומד סדן על מהות השם ועל השימושים השונים בו, הנכונים והמוטעים].

[54] הספר מכיל מכתבים מר' ישראל דוב לזלמן שזר.

[55] "סיפור התקרבותי לרבנו נחמן ע"י מהר"ר ישראל קארדונר זצ"ל", נדפס בסוף "אבי הנחל" חלק א (עמ' 34 בהוצאה הנ"ל).