הידיעה המרעישה תפסה אותו, לפי דעתו, ברגע הלא נכון… הוא טרוד ועייף… אין לו עתה בדיוק מצב רוח לכך… אם היו שואלים אותו, היה מתכנן את ביקורו של התורם המיליארדר בתאריך נוח יותר מבחינתו.

אלא שהתורם כלל לא התייעץ אתו מתי להגיע… הוא רק הודיע מראש שביום פלוני, בשעה פלונית, הוא מופיע במלוא הדרו… בשעה זו יוכל כל אחד להגיש לו את בקשתו – והוא ימלא אותה בנדיבות.

גם מיודענו נעמד בתור בשעה היעודה, ותינה את בקשתו לפני התורם; הוא הכריח את עצמו להתרכז, הבין את גודל השעה, את עוצמתה של ההזדמנות החולפת – ומשום כך לא הרשה לעצמו להתלונן על השעה הקשה שהנדיב בחר לבוא הנה. כל מעייניו היו נתונים אך ורק היאך לנסח את בקשתו בצורה המשכנעת ביותר. בכל כוחו ניסה לכבוש את לב הנגיד.

* * *

חצות לילה – גילה רבינו הקדוש – הינו עת רצון מופלא המסוגל לפדות את האדם מגזירות רעות החופפות עליו (ליקוטי מוהר"ן ח"א קמט).

באותה שעה נשגבה מתעוררים חסדים נפלאים בשמים, ונקודות הזכות שקיימות בנו נעמדות כסנגורים הממליצים לתת לנו כוחות מיוחדים באם נחליט לחזור בתשובה ולא להעביר את ימינו ב'שינה' עמוקה של חלומות שווא…

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מגיע אז, כביכול, לגן עדן, יחד עם כל נשמות הצדיקים – כדי ללמד זכות עלינו (עפ"י ליקוטי הלכות, תחומין ו-יב).

אבל הוא מצפה לפעולה קטנה שלנו – שנתעורר מהשינה הפיזית בשעה זו וננסה להביע את בקשותינו ורצונותינו לשוב אליו בתשובה שלימה.

הקינות שמסודרות ב'סדר תיקון חצות' אמנם עוסקות בחורבן של בית המקדש הכללי, אך אנחנו הרי לא בוכים רק על העבר שהיה ואיננו, אלא על החורבן העכשווי שלנו בעצמנו (ליקוטי מוהר"ן ח"א קא).

עלינו אם כן גם לכוון באותה עת על החורבן הפרטי, לנסות לעורר את כאב ליבנו על המקדש האישי שבלבנו ושבמוחנו, שחרב, ועתה 'שועלים' הילכו בו; על המחשבות שהיו צריכות להיות מרוכזות ברצון היחידי, לעשות את רצון הבורא – ולדאבוננו הן נתונות במחוזות אחרים; על הלב שהיה אמור להיות הומה ונכסף רק להתקרב לה' – ולבושתנו הוא כוסף גם אל מה שלא מתאים לבני מלך כמונו.

אפשר אולי שתתגנב בלבנו מחשבת 'ענווה', שעדיין אין אנו אוחזים במדרגה הגבוהה הזאת של קימה בחצות לילה, אך עלינו לזכור שאנחנו אכן לא מקיימים זאת מתוך צדיקות גדולה – אנחנו בסך הכל משתמשים ב'תרופה חזקה' זו כדי להציל את חיינו הרוחניים שנתונים בסכנה חמורה!

כשמישהו מתפלל באמצע הלילה על קרוב משפחתו הנתון חלילה בסכנה גשמית, הוא לא ירגיש את עצמו כבעל מדרגה גבוהה… הוא מבקש ישועה… זו איננה מעלה ולא יתרון; זוהי צעקת לב וניצול הזדמנות מופלאה להיוושע.

"עיקר עבודת איש הישראלי" – קובע רבינו הקדוש – "הוא… ליזהר לקום בחצות לילה" (שיחות הר"ן שא) – לא עבודת צדיקים ולא מדרגת רמי מעלה, אלא "עבודת איש הישראלי", עבודתו של כל אחד מאתנו, ועלינו לקחת זאת בתמימות.

אולי השעות הללו ידמו לנו כפחות נוחות לתפילה, המוח לא רגוע וצלול דיו, העייפות גוברת – אך עלינו לזכור, דווקא בשעות הללו ה'תורם המיליארדר' מופיע ומוכן לפדות את הנפש! עתה היא עת הרצון בה עומדים הצדיקים ומהפכים בזכותו של כל אחד; בשעתיים אלו שמחצות הלילה ואילך, הדלתות פתוחות באופן מיוחד. אסור לנו לאבד את הזדמנות הפז בגלל המחשבה שבזמן אחר אולי נתפלל בכוונה יתירה. כל תפילה בעת רצון זו, שווה מחיר שלא יסולא בפז.

גם אם עדיין לא התרגלנו לכך, עלינו להתחיל לפחות לכסוף לכך, לנסות להתחיל להתרגל לכך, להתפלל ולבקש בכל לב לזכות לקום; להציב לנו את היעד הזה ולהלחם בכל מחיר כדי להשיג זאת.

עם בוא החורף אנו מקבלים את מתנת 'לילות הזהב' – כהגדרתם של צדיקים – שכן התפילות באישון ליל, כמוהן כמכרה זהב רב מימדים המזכה את בעליו בעושר בל יתואר.

הבה נאמץ עצה נפלאה זו שתפתח לנו שער לישועה שלימה!