עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה (דברים ז, יב)
תלמידי חכמים שמוכיחים את עם ישראל על מעשיהם הרעים, מכונים בשם 'רגליים'; וזאת משני טעמים:
א. המוכיחים הללו צריכים להיזהר שלא לערב שום נימה אישית של כעס או שמחה לאיד בתוכחתם, ולשמש רק כשליחים של ה' שמקיימים את שליחותם ותו לא, כמו הרגליים שממלאות את תפקידן מבלי שתהיה להם שום החלטה עצמית, אם ולאן ללכת.
ב. תלמידי החכמים שמודעים לנגעי הדור, מוטל עליהם בד בבד להשתדל גם לפני הקב"ה שיאריך אפו לבני הדור ולא יכעס עליהם – ובכך להשכין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כמו שאמרו חז"ל: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
כך נהג שמצאנו משה רבינו, כאשר לבני ישראל אמר: "אתם חטאתם חטאה גדולה" – ואילו לה' אמר: "למה ה' יחרה אפך בעמך" (שמות לב, יא).
זה שאמר הכתוב: "עקב תשמעון את המשפטים האלה" – שמוכיחי הדור שמהם תשמעו את המשפטים -שהם דברי התוכחה, כמו שכתוב "משפטים אדבר אותך" (ירמיהו יב, א) – צריכים להיות בבחינת 'עקב'-רגליים, ולמלא אחר שני התנאים הנזכרים: שירגישו כשליחים ותו לא; ושימליצו טוב לפני הקב"ה.
כך ירבו שלום בעולם.
(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א כב)
תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ (שם יא, יב)
כשם שברא ה' את העולם בחכמה – ככתוב: "ה' בחכמה יסד ארץ" – כך כשהוא משגיח על העולם, הריהו מעניק לו חכמה שהופכת לשפע גשמי המחייה נפש כל חי.
השגחת ה' על העולם מכונה 'עיניים', כדברי הנביא: "ה' עיניו משוטטות בכל הארץ" (דברי הימים ב טז, ט). גם החכמה מכונה 'עיניים', כלשון הכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם" ועל כך כותב רש"י: "על שם החכמה נאמר" (בראשית ג,ז).
ככל שקרובים יותר לה' וככל שזוכים להשגחתו הפרטית – מקבלים יותר שפע של חכמה מלמעלה.
זו הסיבה שאוירה של ארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח ע"ב), שהרי בארץ ישראל ישנה השגחה פרטית מיוחדת, כמו שכתוב: "תמיד עיני ה' אלוקיך בה", והרי מהשגחה זו, מהעיניים הללו, הארץ שואבת חכמה.
(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"ב מ)
