לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב, א)

"לא גילה לו הארץ מיד, כדי… ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור" (רש"י)

הצדיקים הגדולים אינם עומדים בניסיונות פשוטים כמו שלנו – אם לעשות את רצון ה' או לעבור על רצונו ח"ו, כי הם בוודאי יתנו את כל אשר להם ולא יעברו אפילו כקוצו של יו"ד מרצונו יתברך. כל הבחירה שלהם באה לידי ביטוי באותן פעמים שלא ברור להם מהו רצון ה' ועליהם להתאמץ מאוד כדי לדעת מה עליהם לעשות.

כך אנו מוצאים באברהם אבינו, שהקב"ה לא גילה לו מיד את הארץ שאליה הוא צריך ללכת, כי היה עליו להתאמץ ולמצוא אותה בעצמו, כמו שכתוב בזוהר הקדוש על אברהם אבינו: "תקיל בתיקלא עד דאתגליא ליה" [= שקל הרבה בחוכמתו עד שהארץ הקדושה התגלתה לו] (זוהר בראשית עח ע"א).

('ליקוטי הלכות' נפילת אפיים ו, ח)

וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם (בראשית טו, יב).

יש תרדמה של נבואה ויש תרדמה של… שטות. כך נאמר במדרש רבה (בראשית יז ה).

לפעמים יש לנו 'בלבול הדעת', אם אלה טרדות של פרנסה, אם אלה מעשים או דיבורים שלא היינו צריכים לעשות או לדבר.

בזמן כזה אנו מתקשים לעבוד את ה', כי כאשר המוח תפוס בשטויות, קשה להתרכז בלימוד, בתפילה. ואז אנו חושבים לעצמנו: מה אפשר לעשות?! בעזרת ה' מחר נשתדל יותר, אולי נשלים גם את מה שהחסרנו היום…

אבל אפשר גם אחרת. אם נשתדל לעשות את מה שבכוחנו, נתפלל ונלמד למרות הבלבולים, נוכל להגיע לדברים שלא היינו מגיעים אליהם בימים כתיקונם. "יש דיבורים יקרים שיוצאים על ידי בלבולים דייקא", אומר רבינו. כשמוחו של האדם מוטרד, הוא יכול להגיע לדרגה גבוהה של תפילה, שלא היה זוכה לה בזמן אחר.

הוא שמלמד אותנו המדרש: יש תרדמה של שטות. תרדמה היא סילוק הדעת, דבר שבאמת יכול לגרום לאדם לירידה רוחנית. אבל יש גם תרדמה של נבואה – פעמים שדווקא בלבול הדעת מביא את האדם לדרגה גבוהה, עד כדי נבואה!

('שיחות הר"ן' יג)