מה המיוחד בימי השובבים?

בימי השובבים מעלים את הניצוצות הנפולים, אשר נפלו בעת החטא הקדמון ונבלעו בעמקי השאול, שם הם ממתינים אלפי שנים לפדיון ולגאולה.

מדוע ימי השובבי"ם מסוגלים לזה יותר? רבי נתן מסביר (ליקו"ה גילוח ה, ח): היות שבימים האלו אנו קוראים את הפרשיות על הירידה למצרים, הניסים שנעשו שם ולבסוף יצאו ברכוש גדול – כן בזמן הזה כאשר קוראים זאת בתורה, פרשיות אלו מסוגלים לצאת מכל המיצרים.

כדי להבין לעומק את עבודת בני ישראל במצרים, נתבונן בדברי האר"י הקדוש שמבאר שהוצרכו לזה כדי לתקן ולהעלות ניצוצות שעוד נמצאים מיום הראשון של הבריאה. כי כשנברא אדם הראשון נשמתו היתה מראש העולם ועד סופו וכללה את כל הנשמות, עד כדי כך שמלאכי השרת טעו בו ורצו להגיד לפניו 'קדוש קדוש' והיו משרתים אותו. בשעה שחטא נוצר בלבול גדול של טוב ורע בכל העולמות ונפלו ממנו ניצוצות קדושים.

לאחר החטא, אדם הראשון ישב בתענית מאה שלושים שנה, ועסק בסיגופים ובעבודת התשובה. אבל זה עדיין לא הספיק, ולכן עם ישראל ירד למצרים ועבד שם בפרך, ולאחר מכן כשהם יצאו ברכוש גדול, עיקר הכוונה חלצו את הנשמות העשוקות שנפלו לשם.

מה הכוח שעזר להם להחזיק מעמד במיצרי הטומאה של מצרים?

מביא הזוהר הקדוש, שעיקר הכוח שהיה לבני ישראל לעמוד שם בכל הניסיונות של הטומאות הנוראות, היה רק בכוח יוסף הצדיק שטיהר את ארץ מצרים, על ידי הניסיונות הקשים שעמד בהם במשך עשרים ושתים שנה, וכך הכין את מצרים לבני ישראל, שיוכלו להעלות את הניצוצות משם.

הם כמעט הגיעו לשער החמישים של הטומאה, אך צעקתם וזעקתם לצאת מהגלות, הצילה אותם. כך בימי השובבי"ם הללו המיועדים לתשובה, 'צעקת בני ישראל באה אלי', דהיינו, אותה צעקה של תשובה שבני ישראל עוסקים בה באלו הימים, מתקבלת לרצון.

אך העלאת הניצוצות טרם נגמרה, והיא ממשיכה עד סוף הגלות, כאשר עוברים על כל אחד כל מיני בלבולים וקלקולים הנמשכים מחטא אדם הראשון. שכן נשמותינו השתתפו בחטא האדם הראשון, לכן אנחנו אנו עדיין בתוך ההרפתקאות האלו. כך שכל הגאולה מתעכבת בגלל הנשמות שעדיין לא תיקנו זאת בשלמות.

אכן בימי השובבים התיקון יותר גדול, ויש לאדם סייעתא דשמיא; אבל לעומת זה, גם הצד השני מתגבר מאוד, היצר הרע אינו יושב בשקט, הוא נלחם, כי הוא יודע מה הוא מפסיד.

לרבי נתן היו בימי השובבים שני סדרים בספר תהלים, שהרי דוד המלך התפלל שאמירת תהלים תחשב כאילו עוסקים בנגעים ואהלות, שהם דיני טהרות, שעל ידי אמירת תהלים אדם מטהר עצמו מכל הטומאה.