כיום אינך צריך להתבגר כדי להפוך לזקן; אתה יכול להיות צעיר בגיל וזקן ברוח… הזיקנה הפכה לדבר שבשגרה, ואינה מעוררת תמיהה. אדרבה, הצעירים ברוחם הם אלו אשר מעוררים בהתלהבותם תמיהה, לפעמים אפילו כעס, ודואגים להחזירם בדחיפות לנורמליזציה…

'ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים'; אתה עייף, אתה מותש, אתה כבר מכיר הכל. קראת עלונים, שבעת רעיונות – ועכשיו לא בא לך כלום, רק לישון… כל זאת הודות לעבודתו המסורה והעקבית של עמלק ימח שמו. הוא זה שדואג להפיל עייפות ולמסוך לאות וכבידות בכל חדרי הלב, בכך שהוא נותן לנו את ההרגשה שהעסק ממילא אבוד. 'פעם היינו צעירים' – הוא חושב בתוכנו – 'והתלהבנו מכל גילוי חדש. אך כיום, עברנו כבר את הגיל'…

המן הפרסי טען לאחשוורוש: "אלוקיהם של אלו ישן הוא", וגם כיום טוען המן המודרני שהחלק האלוקי שבתוכנו התיישן וכביכול פג תוקפו…

* * *

אך לא לעולם חוסן – פורים מתקרב בצעדי ענק, ויחד אתו מתגברת זריחתו של מרדכי, צדיק האמת, שכל כולו התחדשות, לא כהתה עינו ולא נס לחו. כנגד אותו עמלק, אלוף הזקנה והעייפות, עומד הצדיק הגדול ומעיד על עצמו: "אני זקן מאד, ואני עדיין יניק לגמרי, ולא התחלתי עדיין לחיות כלל" (סיפורי מעשיות, מעשה משבעה בעטלערס). והוא גם מלמד ומזהיר: "אין טוב להיות זקן – הן חסיד זקן, והן צדיק זקן. זקן אין טוב! כי צריך רק להתחדש בכל יום; להתחיל בכל עת מחדש" (שיחות הר"ן, נא).

וכשם שבמלחמת עמלק, ציווה משה רבינו על תלמידו יהושע: "צא הלחם בעמלק", כך גם לדורות, את אורו מאיר רבינו הקדוש דרך תלמידו הפלאי, ושמו רבי נתן!

רבי נתן הוא זה שעומד בחזית ולוחם – בספריו ובמכתביו – את מלחמת ההתחדשות. הוא אינו מניח לנו להתעייף, ולא מרשה לנו להזדקן. הוא הרי זכה להרגיש בכל לבו את האור הגדול של אותו צדיק אשר אין זקנה שולטת בו. ואת האור החדש והמתחדש הזה, הוא רוצה להאיר בלב כולנו.

זעקת ההתחדשות מהדהדת שוב ושוב בין שיטי מכתביו: "גיוואלד ברודער הארציקער (= אהה, אח נלבב), אל יזקינו בעיניכם דברים נוראים חדשים כאלה!" (מכתב מיום ד' ויצא תקצ"ו).

"כי השם יתברך הקדים רפואה למכתנו האנושה, כי כבר היה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בעולם, וצדיקים במיתתן קרויים חיים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ועדיין עומד ומתפלל עלינו, ודבריו חיים וקיימים ומחיין אותנו גם עתה לנצח. רק הישמר לך לבל יזקינו בעיניך כלל! כי נובעים מפי הזקן שבזקנים שהתפאר עצמו שהוא זקן ויניק וכו'. מי שמע כזאת? ואיך אפשר שיזקינו? אדרבה, התאוות והשטותים וטרדת הפרנסה הם דברים ישנים מהמלך זקן וכסיל. אבל דברי תורה – אמתיים, בפרט חידושים נוראים כאלה ושיחות נפלאות ועמוקים ותמימים כאלה הם חידושים חדשים בכל יום ובכל עת לנצח, כי מאד עמקו מחשבותיו" (מכתב מיום ט"ל למספר בני ישראל, תקצ"ט).

במכתב אחר הוא מסביר גם מדוע הוא דורש שוב ושוב להתחדש, "וכבר דיברנו בזה הרבה. אבל מאחר שהמלך זקן וכסיל אינו שומע כל זאת, וחותר ומתגרה עדיין כמו שמתגרה, כאילו הוא מודיע מחדש שטותים ישנים כאלה – צריך האדם להתגבר להאמין מחדש בכל דברי העצות הקדושות ובכל הדברים המחיין את הנפש, להשמיעם לדעתו מחדש. ואל יזקינו בעיניך, כי הם מתחדשים בכל עת" (מכתב מיום ב' פר' שלח, תר"ג).

אם העיתונים והפרסומאים מתחדשים מדי יום, ולא התעייפו עדיין מלמכור את מרכולתם הישנה והמוכרת – על אחת כמה וכמה שעלינו להתחדש בכל יום ויום בדברים החדשים באמת!

* * *

מוהרנ"ת לא רק לימד התחדשות, אלא 'חי' אותה. וכך הוא מעיד על עצמו: "באמת בכל יום ובכל עת הם חדשים אצלי לגמרי, ואיני יכול להסיח דעתי מלהתפלא על נפלאות כאלה, חידושים כאלה, ומוכרחים לכל אדם מאד מאד, להחיותו ולעוררו ולהקיצו ולהקימו מכל מקום שהוא וכו'. אשרינו שזכינו לשמוע כל זאת!" (שם).

כשהבחין פעם מוהרנ"ת באחד מאנ"ש, שהתלהבותו בתפילה דעכה, פנה אליו: "משה! שמע לי, והתחדש מחדש", כשהוא מוסיף נימה אישית: "גלייב מיר, איך האב שוין א ווייסע בארד, און האב נאך אויך בדעה צו זיין א ערליכער יוד" = "האמן לי, יש לי כבר זקן לבן, ועדיין יש בדעתי להיות יהודי כשר" (אבני"ה ברזל). מוהרנ"ת לא פחד מזקן לבן, וגם לא מנפש מותשת; והוא מזמין גם אותך להגות בספריו ומכתביו, ולגלות את האור שאין זקנה שולטת בו!