מהי טומאת מת?

טומאה הנוצרת מתוך מגע במת!

המתעסקים במתים, נטמאים. העולם מלא במתים, חלקם מתהלכים, מדברים, פועלים; אחרים שוכנים בשלווה תחת מצבת שיש או תלולית עפר. החיים והמוות אינם שייכים בהכרח לפעילות מוח או הלמות לב. שניהם יחד שרויים באכסניה אחת, השאלה היא, מי כאן בעל בית.

החיים והמוות משמשים בעירבוביה בכל אדם. הגוף הוא המת, הנשמה היא החי. אם הגוף נעשה עיקר, הרי לנו מת. אם הנשמה שולטת, לפנינו אדם חי באמת. רבי נחמן מכנה את תאוות ממון בשם 'טומאת מת'. זוהי הטומאה החמורה ביותר, משום שהמוות הוא פירוד, וזה מה שגם ממון עלול לעשות. להציג את הגוף המת – הכסף וההון, כמציאות לעצמה, החוצצת חלילה מאור השם, תכלית החיים והטוב.

מי שעושה עניין מגופו של עולם, מהבלי הזמן ומדיבורי בני תמותה, מתעסק במת. התעסקות במוות משרה על הנפש טומאה. זוהי טומאת מת.

אך גם לטומאה חמורה ישנה רפואה פשוטה. אפר הפרה המטהר, נוצר מתוך שריפה. ואין לך בעולם כח מכלה ומבטל כמו אש. שריפה הופכת את המציאות המוחשית ביותר, לעפר ואפר. האש מסוגלת להחזיר אל השורש כל מציאות, לבטל את הנוכחות העוצמתית ביותר.

נשמה יהודית ומחשבות קדושות, הם גפרור מפיק אש. אם רק נעצור ונחשוב מעט על תכלית ועל מציאות השם, הרע והבלבול יהפכו מאכולת אש. מח של יהודי ומחשבות יהודיות פשוטות, אומר רבינו, מסוגלים לעמוד מול הגדולה שבתאוות.

לפעמים מספיק רק להתריס מול היצר בשאלה 'ואז מה?'

ונראה מה יהיה לעולם הזה לומר בתגובה.